מאגר סיפורי מורשת

שמי אוריאל, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את חייה של סבתא שלי, זהבה קוקס.

סבתא זהבה נולדה  בשנת 1947 בסלובקיה בעיר ברטיסלבה להוריה דוד ואסתר וייס. באותה תקופה הסתיימה מלחמת העולם השנייה, השואה הקשה, במהלכה נספו כמעט כל בני המשפחה שלה משני הצדדים. אבא של סבתא (סבא רבא דוד) נשאר לבד לאחר שאשתו הראשונה וילדיו נספו בשואה, הוא הכיר את אימא של סבתא (אסתר) כשהייתה צעירה בת כ18- ונשארה לבדה ללא הורים או אחים ולאחר שהייתה במחנה עבודה לבדה. הם החליטו להתחתן ולמצוא נחמה למרות הגורל האכזר. נולדו להם שם שני ילדים: זהבה ושמעון.

המצב בברטיסלבה החמיר, הייתה אנטישמיות רבה כלפי היהודים באותה תקופה. הכאב העמוק שהשאירה השואה והזיכרונות הרבים הקשו מאד על חייהם. בלילה אחד בסתר, סבתא שלי ומשפחתה ניסו לברוח לארץ ישראל במטרה להציל את חייהם ועזבו את כל רכושם ואת כל מה שהיה להם – בתים, מכוניות, רהיטים יקרים. הם הצליחו לקחת רק כמה תכשיטים ועלו על אונייה בדרך מטלטלת לישראל.

חלומם היה לגדל את הילדים במקום בטוח – ולנצח את הנאצים.

סבתא עלתה לארץ בשנת 1949 עם הוריה דוד ואסתר ואחיה הקטן שמעון. כאשר הגיעו ארצה, הם הועברו למעברה הנמצאת בפרדס חנה עד לניסיון קבלת דירה בארץ ישראל. כעבור זמן, סבתא ומשפחתה הצליחו לקבל דירה ועברו ל'שיכון מזרחי' בנתניה והשתקעו שם בניסיון לחיות את חייהם מחדש.

סבתי בצעירותה מחזיקה את אבא שלי בילדותו

סבתא ומשפחתה לא ידעו לדבר בשפה העברית כי היו עולים חדשים ממדינה זרה ,הם היו דוברי סלובקית והונגרית. סבתא ואחיה הקטן שמעון נשלחו לגן, שם רכשו את השפה, והוריה של סבתא הלכו לאולפן (כמו מרכז קליטה) כדי ללמוד לדבר את השפה העברית. החיים לא היו פשוטים והם הסתפקו במעט, היו להם קשיי שפה, קושי תרבותי, קשיים בלמצוא עבודה. בארץ נולדה להם ילדה נוספת. סבתא זהבה התחנכה במוסדות דתיים בנתניה, ובמקום להתגייס עבדה בליטוש יהלומים וסייעה למשפחתה.

סבתא הכירה את בן זוגה  משה, סבא שלי, בשנת 1966, הם נפגשו בחוף הים בנתניה ומאז נהפכו להיות חברים. אחרי תקופה קצרה הכירו את המשפחות אחד של השניה וכעבור כשנה התחתנו ועברו להתגורר בירושלים בבניין של סבתא רבתא שלי. נולדו להם ארבעה ילדים: שלמה, יצחק (צחי), ערן ואור-לי (אימא שלי).

אימא של סבא שלי (סבתא רבתא שלי), ד"ר עליזה קוקס, הייתה רופאת ילדים מיוחדת במינה, גם היא ניצולת שואה. היא דאגה לנכדיה תמיד. היא נפטרה בשיבה טובה בגיל 92.

לסבתא זהבה וסבא משה נולדו 14 נכדים, לפני שבע שנים שלמה בנם הבכור של סבא וסבתא שלי נפטר בצער רב ממחלת הסרטן. שלמה נולד בנר הרביעי של חג החנוכה ובכל שנה כל המשפחה המורחבת מתכנסים יחדיו להדלקת נרות חגיגית לזכרו. לפני שש שנים נפטר סבא שלי, סבא משה ז"ל, שאליו הייתי קשור מאד.

סבתא זהבה ממשיכה למרות כל הקושי, היא הולכת לפעילויות ספורט, מטיילת עם הקהילה המטיילת, רוקדת ריקודי עם ומארחת אותנו בארוחות שישי. תקופת הקורונה עבור סבתא שלי הייתה לא קלה כי לא יכולנו להתראות, היא לא חגגה אתנו חגים (רק בזום). סבתא מאוד שמחה לחזור לשגרה הרגילה. אני מאחל לה עוד שנים של בריאות ונחת מכולנו.                                                               

הזוית האישית

אוריאל הנכד המתעד: החוויה עם סבתא הייתה מיוחדת, התרגשתי לשמוע את סיפורה של סבתא אודות ילדותה ולגלות פרטים עליה ועל משפחתה שמעולם לא ידעתי עליהם.