מאגר סיפורי מורשת

קצת עליי לפני שמתחילים – שמי אילנה לזרסון. נולדתי בפתח תקווה בבית חולים בילינסון בשנת 1947 להוריי חדווה והנק מנגל.

עלייתה של אמי ארצה

קיבוץ א- בסלובקיה לפני העליה של אמי לארץ

אמי ארנקה (חדווה) פיש, נולדה וגדלה בעיר ברטיסלבה בירת סלובקיה. היא עלתה בגיל 17 לארץ, בשנת 1933, עם תנועת השומר הצעיר. היא באה ממשפחה אמידה ואביה היה יו"ר תנועת המזרחי בעיר. המשפחה הייתה דתית לאומית והתנגדה להשתייכותה של אמי לתנועת השומר הצעיר החילונית. לכן היא נאלצה להסתיר את פעילותה בתנועה ואת עלייתה ארצה, דבר שהיה קשה לה ביותר.

מסדר של השומר הצעיר בסלובקיה בו היתה אמי חברה

עם הגיעם ארצה, הופנו החברים לשכונת בת גלים שבחיפה ושם שוכנו באוהלים. התנאים היו מאוד קשים ובקושי היה להם אוכל. אי-לכך הם יצאו לעבוד בכל מיני עבודות מזדמנות כמו: סלילת כבישים, נטיעת עצים ועבודות ניקיון בבתי העשירים שעל הר הכרמל. לבסוף, הם הקימו את קיבוץ כפר מסריק שליד עכו.

אמי הכירה את בעלה הראשון שלמה וויס מקיבוץ עין המפרץ הסמוך ושם גם נולדה בתם עופרה אחותי למחצה. נישואים אלה לא עלו יפה ולימים הם התגרשו.

אמי הייתה מטפלת מוסמכת בילדים. היא נשלחה על ידי הקיבוץ ללימודים בבית חנה בתל אביב וזה היה מקצועה בקיבוץ.

עלייתו של אבי ארצה

אבי הרמן (הנק) מנגל נולד וגדל בעיר ז'שוב שבגליציה שבפולין; הוריו היו אנשים אמידים וברשותם היה מפעל וחנות לנעליים וכן כמה נכסים בעיר. בגיל 14 נשלח אבי לקרובי משפחה בעיר מרוחקת על מנת שיוכל ללמוד שם בתיכון, היות ולא התקבל לתיכון בעירו בגלל היותו יהודי. עם סיום לימודיו בתיכון, רצה אבי להתקבל ללימודי רפואה באוניברסיטה אך שוב נדחה בגלל יהדותו ולכן נסע לאיטליה והתקבל לאוניברסיטה בעיר פרוג'ה, שם סיים את לימודי הרפואה.

עם סיום לימודיו, פרצה מלחמת העולם השנייה ואיטליה, בראשותו של הרודן מוסוליני, כרתה ברית עם הנאצים בראשותו של היטלר. אבי נאלץ לברוח מאיטליה והגיע לעירו בפולין, שם התברר לו שהוריו ואחיו נלקחו למחנה השמדה ואילו אחותו הצליחה להימלט עם בעלה וניצלו על ידי פולנים טובים שהחביאו אותם במרתף ביתם. הוא הבין שגם משם עליו לברוח והגיע לגבול הרוסי, שם נתפס על ידי הרוסים שהאשימו אותו שהוא מרגל פולני. לאחר שישב שלוש שנים בכלא הרוסי, הוא הוגלה יחד עם עוד אסירים פולנים לסיביר.

באותו זמן ממשלת פולין הגולה בראשותו של הגנרל אנדרס גייסה את כל הגברים הפולניים שבסיביר כולל אבי כמובן, לצבא. וכך הוקם צבא אנדרס המפורסם שנלחם בגרמנים בכל רחבי רוסיה. בסופו של מסע מפרך ומסוכן שבו נפצע אבי והחלים, הגיע צבא אנדרס לאירן ושם כל היהודים ערקו מהצבא ועלו לארץ ישראל.

היכרותם של הוריי

הוריי נפגשו בקיבוץ עין המפרץ. אמי הייתה חברת קיבוץ והייתה אימא לעפרה הקטנה. אבי נשלח לקיבוץ לאחר שברח עם חבריו מאירן ועלה לארץ. בקיבוץ הוא השתלב בתור רועה צאן ושם מצא את השקט שלו אחרי כל התלאות שעבר. אמי הייתה מאוד יפה ואבי התאהב בה מיד אחרי שפגש בה. במהרה הם הפכו להיות זוג וכעבור שנה הם התחתנו.

הוריי בקיבוץ עין המפרץ ב-1944

באותו זמן אבי החליט להתמחות בפסיכיאטריה ולשם כך היה עליו לעזוב את הקיבוץ וזה מה שקרה. הם עברו לפתח תקווה לבית החולים "גהה" לפגועי נפש, שם עשה את ההתמחות שלו ושם גם אני נולדתי.

כעבור שנה עברנו לחיפה, שם קיבל אבי משרה כרופא פסיכיאטר. אחרי שנתיים שוב עברנו והפעם לירושלים, כמובן בעקבות משרתו הבאה של אבי.

הפעם האחרונה שעברנו הייתה כשמלאו לי שש שנים והפעם תל אביב הייתה על הכוונת. אבי קיבל משרה כמנהל בית החולים הפסיכיאטרי באר יעקב. הורי מצאו דירה בתל אביב בה נשארנו לתמיד. זאת הייתה התחנה האחרונה שבה למדנו אחותי נעמי ואני בבית הספר היסודי ובתיכון ולאחר מכן גם עשינו שירות צבאי. עזבנו את הבית לאחר שכל אחת מאיתנו נישאה והקימה בית ומשפחה, הפכנו להיות אמהות ואף סבתות וזאת תמצית חיינו בארץ ישראל בה הוריי הגשימו את חלומם – גם דרכינו – והוא להעמיד דורות במדינת היהודים.

הזוית האישית

עילי הנכד המתעד: כבר מההתחלה הסיפור מאוד ריגש אותי ורציתי לשמוע עוד ולא הפסקתי לשאול שאלות עליו. אני אף פעם לא הכרתי ולא שמעתי על אף אחד מהסבים והסבתות רבא שלי לכן מאוד עניין אותי להבין את סיפור החיים של משפחתי המורחבת. המסר שלמדתי מהסיפור הוא שאם יש לך מטרה ולא משנה הקשיים בדרך אליה, אתה בסוף תצליח ואסור לך להתייאש. וזה מה שקרה לסבא רבא וסבתא רבתא שלי, המטרה שלהם הייתה להקים משפחה לדורותיה בארץ ישראל.

סבתא אילנה: מאוד ריגש אותי לספר את סיפור משפחתי בידיעה שעילי נכדי יכיר את החלק הוותיק של המשפחה שאותו לא הכיר. מלבד זאת מאוד נהניתי והתרגשתי מהשהות האינטימית שלי ושל עילי והיכולת להכיר אותו מזוויות נוספות על אלו שהכרתי קודם לכן.