מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1939 במרוקו, מזגון. למדתי בבית ספר אליאנס 7 שנים. בבית הספר היו גם בנים וגם בנות אך הייתה הפרדה. לאמי קראו שרה ולאבי דוד. אבא שלי עבד במפעל של ביצים, ואמי היתה עקרת בית. אמנם אני לא זוכרת את אמי, מפני שהיא נפטרה כשהייתי בת 5 אך משפחתי סיפרה לי עליה שהיא היתה אישה מאוד צדיקה. לדוגמא אם בא איש עני ודופק בדלת היא לא היתה נותנת כמה מטבעות ושולחת אותו לדרכו, אלא היא היתה מכניסה אותו הביתה, מגישה לו מרק חם, קערה של מים חמים לרגליים, מפני שהיה קר ונותנת לו פרנק יותר מהרגיל. (פרנק היו המטבעות במרוקו) וזו דוגמא קטנה ממה שהיא עשתה ומי יודע? אולי היא היתה הרבה יותר צדיקה.

כשאמי נפטרה אבי גידל את כל האחים לבד. תשעה ילדים הוא נשא על גבו, היו קשיים אך אבי הצליח להשתלט עלינו. לאבי היה שיער שחור והוא היה תמיד חבש כיפה על ראשו.היינו תשעה אחים, רחל, מסעוד, אהרון, שלום, ראובן, רפאל, סול, אנט ואני.כיום נשארנו רק שלושה, אני סול ורפאל.

החיים במרוקו היו נפלאים, השכנים היו נהדרים, חגים, שבתות, היו לי חברות והיינו ומגובשים. מבחינה כלכלית החיים במרוקו היו לא  פשוטים, אבל שמחנו בחלקנו והסתדרנו עם מה שבא ליד. דודי ליסה, היה עשיר מאוד, הוא היה מספק ביצים לחנויות, הוא קנה עבורנו את הבית שהתגוררנו בו, הבית היה מפואר, הוא היה גדול עם הרבה חדרים, במרכז היה חלל שהיה מכוסה בזכוכית, אותה ניתן היה להזיז. הבית היה מעוטר בכדים יפים רהיטים מיוחדים כמו מיטה גדולה בצבע כסף מבריק.

בחג סוכות היינו בונים סוכה במרכז הבית, פותחים את הגג כדי שהסוכה תהיה מתחת לכיפת השמיים. כשאבי היה חוזר מבית כנסת בערב סוכות הוא היה זורק לנו סוכריות לתוך הסוכה, אני ורפאל אחי היינו אוספים אותן.      היתה אוירה שמחה בבית . בשבתות אבי היה חוזר מבית הכנסת עם האחים שלו כולם היו יושבים סביב השולחן ושרים שירי שבת.

כתלמידה אהבתי מאוד ללמוד, למשל בהפסקות כשכולם היו משחקים ורצים בחצר, אהבתי לקרוא ספרים במקום לשחק. הספרים האהובים עליי היו הספרים של בית הספר. אהבתי גם לקרוא בצרפתית, מאז ועד היום.  כשהייתי בת 16 הגיעו מחבלים ערבים למרוקו הם זרקו על הבתים של היהודים אבנים והציתו אותם באש. למשל חבורת מחבלים שרפה את ביתו של אחי, למזלו הוא לא היה בבית והוא ניצל בנס. המחבלים הערבים זרקו אבנים דווקא על הבתים של היהודים, מפני שהם היו אנטישמים  המחבלים לבשו ג'לבייה והם חבשו תרבוש (כובע ארוך).

לאחר המקרים הקשים שפקדו אותנו לא יכולנו להמשיך  לחיות במרוקו הוחלטנו לעלות לישראל בשנת 1955.  הגענו לקריית שמונה והתיישבנו שם. שהינו שם 4 שנים. הכרתי את בעלי בקריית שמונה, היינו שכנים. לבעלי קוראים יחיאל. בשנת 1959 אחרי שהתחתנו עברנו לגור בחיפה בשנת 1960 נולד יוסי.בשנת 1961 נולדה שריתהבשנת 1962 נולדה אסתר. בשנת 1963 נולד רחמים ,בשנת 1971 נולדה סיגיו. ובשנת 1976 נולדה דורית. כיום אני מתגוררת בעיר נשר, יש לי חמישה עשר נכדים ושני נינים .