מאגר סיפורי מורשת

סבא ניסים נולד בשנת 1945 במרוקו בעיר  מרקש בדרום מרוקו.

במרקש הייתה קהילה יהודית גדולה, אך הקהילה הלא יהודית לא אהבה את היהודים, והם דאגו להציק להם(הרביצו להם קיללו אותם וכו').

לסבא תשעה אחים ואחיות שבעה מתוכם נולדו במרוקו ושניים בישראל.

סבא וסבתא רבא מצד סבא נולדו בהרי האטלס.  סבא גדל  בבית גדול ומפואר בן שתי קומות. אבא שלו עבד בבית חרושת לסוכר, ואמא שלו הייתה עקרת בית, הם נחשבו למשפחה מכובדת מאד, ובבית שלו דיברו מרוקאית ערבית וצרפתית. סבא הגיע מבית דתי מאד ועל כן לא למד בבית ספר אלא ב"חדר". סבי גדל בבית חם עם המון אהבה, תוך הנחלת  ערכים המתבססים על המסורת היהודית. היחסים במשפחה היו מאוד הדוקים, נפגשו עם הדודים והאחים לעתים קרובות לארוחות משותפות, וכמובן בכל האירועים המשפחתיים. תחביביו היו משחקי ספורט ובעיקר אגרוף ושחייה.

סבא למד במרוקו סנדלרות וזה היה מקצועו. העוינות ליהודים במרוקו, בשנות השישים וההתנכלות ליהודים שכללו פרעות, הצקות ובזיזת הרכוש של היהודים, גרמו למשפחתו של סבא לרצות לעזוב את מרוקו, ולעלות לארץ ישראל.

למשפחתו של סבי היו חיים טובים ומספקים מאוד, אך החלום הגדול של היהודים במרוקו היה, לעלות לארץ ישראל. לסבי היו שני דודים שברחו ממרוקו לישראל, והם נחשבו גיבורים שהצליחו להגשים את חלומם. כאשר התבשרו שהם צריכים לעלות לארץ, הם לא הספיקו למכור את רכושם במרוקו ועלו בחופזה לארץ ישראל. סבא עסק בפעילות ציונית מחתרתית מבלי שהוריו ומשפחתו יודעים דבר, והוא ואחיו השתתפו בפעילות של תנועות הנוער במרקש.

סבא ומשפחתו עלו לארץ בשנת 1962 בעזרת אנשי הסוכנות. המבצע  התנהל מתוך הסכם ועצימת עין מצד המלך השני וממשלתו, כשהתנאי היה שלא גוף ציוני יעסוק בהגירת היהודים, כי אם ארגון הגירה בינלאומי.

שירותי הביטחון במבצע נועז של המחתרת (ארגון חשאי אשר פעל בין השנים 1956-1964) שפעלה במסגרת "המוסד לתפקידים מיוחדים", פעלה להעלאת יהודי מרוקו. מטרת המחתרת הייתה להביא לעלייתם של יהודי מרוקו לארץ ישראל, ולהקים במרוקו מחתרת יהודית להגנה עצמית. מחתרת זו כונתה "המסגרת" והורכבה ממספר שלוחות-הגנה, מודיעין העורף הציבורי, שלוחת העלייה מארץ ישראל, ושלוחת תנועות נוער. המחתרת הייתה תנועה בלתי חוקית שפעלה נגד השלטון הקיים, שלא התיר ליהודים לעלות לארץ ישראל, העלייה כונתה "עלייה ג'" או "מבצע יכין". במסגרת עליה זו שנמשכה עד שנת 1964 עלו כ- 80000 מיהודי מרוקו לארץ ישראל.

אביו של סבא קנה ארגזים גדולים שבהם אספו רק את הדברים החשובים, ההתרגשות הייתה מאוד גדולה. וכולם שמרו על חשאיות, סבא נפרד מחבריו היהודים שלא עלו איתו, תוך הבטחה שיפגשו בעזרת השם בישראל. אנשי העלייה אספו את הארגזים בלילה למשאית, ובני הבית יצאו בשקט אל תחנת הרכבת, משם נסעו לקזבלנקה. הם הפליגו מקזבלנקה דרך איטליה ותנאי הנסיעה באוניה היו מאוד קשים. הם היו בתא התחתון של האנייה, והיה מחניק וצפוף מאוד. רוב הנוסעים חלו במחלות ים, והקיאו במהלך כל הנסיעה. כולם התפללו שיגיעו בשלום לארץ ישראל.

לבסוף הם עגנו באיטליה, שם שהו שבועיים, ומשם הפליגו לישראל, והגיעו ישירות לעכו, ל"מעברת נפולאון".

המעברה  בגבעת נפוליאון

הם חיו במעברה בצריפים בשל מחסור באמצעים כספיים לבניית מבני קבע, והן בשל האפשרות להקים במהירות רבה אלפי מבנים, בלי השקעה מוקדמת בתכנון ובהכשרת שטח. הצריף היה חלל אחד שכלל את המטבח, חדר השינה, השירותים וכו'. בשנתיים הראשונות לא היה חשמל בצריף ולא כבישים סלולים, וכך הם חיו שם ארבע עשרה שנים.

לסבא רבא היה מאד קשה, כיוון שבמרוקו היה איש אמיד ומכובד, ובישראל התייחסו אליו כמו שמתייחסים לכולם, גם שפה חדשה הייתה לא קלה לו, ולא היה קל לפרנס את כל המשפחה. סבא למד עברית תוך כדי ההתנהלות בארץ.

סבא רבא היה רוכש תלושי מזון בזול וכך היו קונים במכולת, היו הרבה פריצות לצריפים, והגברים ארגנו משמרות שמירה בלילות.

בשנת 1963 סבא התגייס לצה"ל לחיל חרמש, והיה לוחם והשתתף במלחמות: ששת הימים, יום כיפור ושלום הגליל. במשך שירותו הצבאי הוא עבד כדי לעזור למשפחתו.

סבא הכיר את סבתא מוניק ז"ל במעברה ובשנת 1966 הם נישאו, באולם "מקסיקנה" בנהריה בהשתתפות המשפחה והחברים.

יום הנישואין של סבא ניסים וסבתא מוניקה

המתנות שקיבלו היו בעיקר כלי מטבח ובית (צלחות/כוסות/סירים ועוד). גם בתקופה זו סבא עבד כסנדלר, ומדי פעם נסע לת"א כדי לעסוק שם בסנדלרות .

שלושת אחיו הגדולים של אבא: אלי, אבי ויגאל נולדו במעברה, וגידלו שם כלב שנקרא  "כושי". הם גרו בצריף מס' 82, ולאחר מכן הם עברו לרחוב האורן בעכו. כעבור ארבע שנים עברו לרחוב האשל, כיוון שסבתא שסבלה מאסטמה והתקשתה לעלות במדרגות.

בישראל סבא בנה בית מאד דתי בו שומרים את השבת ואת המסורת. חמשת בניו הלכו עם כיפה עד שהתגייסו. בביתו ניסו לשמר את המסורת המרוקאית כמה שרק אפשר. את ההכנות לשבת, סבתא התחילה כבר ביום חמישי, בהכנות לסלטים ובאפיית חלות לשבת, ביום שישי היא בישלה לשבת, ולאחר הדלקת הנרות, סבא והבנים הלכו לבית הכנסת, בעוד שסבתא ואחותו של אבא ערכו את השולחן לשבת. כשחזרו הגברים מבית הכנסת עשו קידוש .

בשבת בבוקר שוב הלכו לבית כנסת לתפילת שחרית, בחזור אכלו סעודה וכך כל שבת, לא הדליקו טלוויזיה או רדיו בשבת ובחגים. אבא ואחיו היו כולם חברים בתנועת בני עקיבא

בשנת 2003 איבד את אשתו, סבתא שלי, שהייתה מאד חולה וסבלה מאסטמה.

התחביב של סבא בשנותיו האחרונות היה לגדל דגים.

לסבא שמונה עשרה נכדים. לצערי סבא נפטר בשנת 2016, והמורשת שלו ממשיכה בזכות ילדיו ונכדיו.

הזווית האישית

נופר: מטרת עבודה זו היא להציג את סיפורה של משפחתי במשך כמה דורות. עבודה זאת אינה מסמך היסטורי בדוק, ואינה אוסף של עובדות יבשות, אלא סיפורם של האנשים שעשו ועושים את המשפחה שלי. בשגרה היומיומית אנו עוסקים בנושאים השוטפים, ואיננו פנויים לעצור ולחקור מעט את ההיסטוריה שלנו: מאין באנו? מה עשו ועושים הורינו? כיצד משפחתי משקפת את חיי העם היהודי? מה עבר על משפחתי בדרך להתיישב בישראל? מכאן חשיבותה של העבודה, לקחת פסק זמן כדי ללמוד על אירועים חשובים במשפחתי, ואולי להעביר זאת לדורות הבאים. לצורך העבודה נעזרתי בסיפוריהם של הורי, ושל סבא וסבתא שלי, ראיינתי גם דודים. חקרתי את משפחתי עד שלושה דורות אחורה, ואת העלייה ארצה של סבי. עבודה זו הינה "מסע בזמן" עבורי אל ימים שעברו, בעולם, בארץ, ובמשפחה ה"פרטית" שלי. הייתי רוצה להודות לסבי על המורשת והערכים שהנחיל לנו, אני בטוחה שאנחנו נמשיך להעביר ערכים אלו הלאה.