מאגר סיפורי מורשת

שמי נטע אלחיאני, ובחרתי לכתוב את העבודה על סבי. שמו של סבי הוא אהרון אלחיאני והוא נולד בעיר מקנס שבמרוקו בתאריך 25/12/1941 להוריו אבנר ולכמילה אלחיאני. בחרתי לעשות את העבודה על סבי מפני שהוא מאוד קרוב לליבי. סיפוריו תמיד עניינו אותי והיה לי חשוב להנציח אותו.

סבי עלה לארץ ישראל בגיל 14 לבדו, ללא הוריו ואחיו. סבי עלה יחד עם תנועת עליית הנוער ממרוקו. כאשר עלה, הגיע לפנימיית הנוער הדתי השוכן בכפר חסידים. כיום הוא גר בנתניה יחד עם אשתו ויויאן.

סיפורי מספר על חייו של סבי אהרון. במהלך חייו היה שלב שבו ניסה להתגנב לתוך אוניית נוסעים, כדי להפליג למדינה אחרת. האם הוא הצליח…?

סבא מספר על תקופת העלייה לארץ ישראל

"הפלגתי באונייה לארץ ישראל יחד עם עליית הנוער, בשנת 1955 כשהייתי בגיל 12 וחצי בלבד, לבד וללא משפחתי. בדרך עצרנו בצרפת למשך שישה חודשים. כשהגעתי, הייתי כבר בן 13. העבירו אותי לפנימיית הנוער הדתי השוכן בכפר חסידים שליד חיפה והתגוררתי שם עד גיל 16 וחצי.

בפנימייה היה צריך לעבוד מאוד קשה כדי לשהות שם. התפקיד שלי היה חליבת פרות. חלבתי שלוש פעמים ביום, 15 פרות בכל פעם במשך כל יום! העבודה הזאת הייתה מאוד מאסיבית, אבל לא ויתרתי ובזכות כוחי הפכתי להיות אלוף הארץ בחליבת פרות! בתור פרס קיבלתי המון שמנת ודלי שלם של חלב. השהות שלי שם לא הייתה כל-כך נוראה, אבל הבדידות הייתה הקשה מכל.

יתרה מזו, התקופה שלי שם הייתה מלאה בציונות, היה אפשר להרגיש את הציונות מתהלכת ברחובות הכפר ולהריח אותה באוויר הצח. חלום של כל אחד היה להביא את כל היהודים לארץ ישראל מהגולה שהתיישבו בה, יקימו משפחה ויחזירו לארץ ישראל את תפארתה."

סבא אהרון עם עליית הנוער

תעודת העולה של סבא

סבא מספר על התקופה בצבא

"כשהגעתי לגיל 16 וחצי מנהלי הפנימייה לא דאגו לכל צרכיי, לכן היה לי חשוב להתגייס לצבא על מנת שיהיה לי מקום ללון ולאכול בו. בגלל שלא הייתה לי ברירה, שיקרתי לצבא על גילי והמצאתי תירוץ על זה שאיבדתי את מסמכי בדרך להפלגה שלי לפה. ביליתי חצי שנה בגַּדְנָ"ע-ים.

אני הייתי הקטן ביותר בצבא, אבל זה לא הפריע לי בכלל. תפקידי בחיל הים היה בהתחלה בספינות טורפדו, ולאחר מכן תפקידי היה איש רדאר. חלק מעבודתי בתפקיד זה, הייתה לראות במכ"ם מה המצב כרגע, כלומר האם יש מכשולים בדרך עם זה מטוסי אויב, או מכשולים חיצוניים אחרים. הייתי צריך לשלוח למפקד שלי את המצב כרגע בדרך של מסרים, אבל בינינו הייתה קיר שקופה. אז הייתי צריך לכתוב את מסריי בכתב מראה כדי שהכתב שלי יהיה מובן לאיש שיושב בצד השני."

מקצוע ועיסוק

"אחרי השירות בחיל הים עבדתי בתור מלצר באוניות בשביל הפרנסה. פרנסתי לא הייתה גבוהה כל-כך, לכן היו פעמים שאפילו הברחתי דברים כדי להתפרנס מהם. כמו כן, בזכות האונייה טיילתי בכל רחבי אירופה וביקרתי במדינות שונות כגון: גרמניה, צרפת, ספרד ועוד. הייתה פעם שכמעט הגעתי לארצות הברית!

יום אחד, הגעתי למצב שהיו לי ולחברי הטוב סיבוכים עם קפטן האונייה בעניין סידור העבודה שלנו. זה התדרדר עד כדי כך שהקפטן השאיר את שנינו בצרפת. לאחר המקרה הטרגי הזה, אני וחברי לא ידענו איך ולאן נמשיך מפה. לאחר מספר דקות באה אונייה שרצתה לקחת אותנו לחיפה, בחזרה לעיר מולדתי. בהתחלה חברי רצה להפליג לחיפה, אבל אז עלה לי רעיון. שמעתי פעם שיש הרבה נשים יהודיות רווקות בדרום אפריקה, הרי הזכרתי לפני כן שרציתי לבנות משפחה. לפיכך, אמרתי לחברי לשתוק רגע וסיפרתי לו על רעיוני. הוא הסכים, ושנינו התחבאנו בלי שאף אחד יבחין בנו באונייה שמפליגה לעבר דרום אפריקה. למשך כמה דקות היה שקט, ואז נשמעו ברמקולים קריאה של שמותינו ופקודה לבוא לאונייה שמפליגה לחיפה. מחשבתנו באותו רגע הייתה שמקסימום נאמר שלא שמענו את הקריאה. לצערי, ברגע האחרון תפסו אותנו על האונייה, ושלחו אותנו חזרה לאונייה שמפליגה לחיפה."

חייו של סבי כיום

כיום סבי מתגורר בנתניה ביחד עם אשתו ויויאן. זאת ועוד, לסבי יש גינה בגג אשר הוא מטפח ובגינה ישנם פירות מהרבה מינים כגון: תפוז סיני, רימונים, שזיפים, זיתים וכדומה. (הערת הכותבת: יום אחד אני ארצה להמשיך את השושלת של גינת אלחיאני!) כמו כן, לסבי יש אוסף שלם של צדפות וקונכיות מכל הגדלים מקטן עד גדול, שאסף מטיולים שעבר במשך השנים.

הזוית האישית

נטע: כשקיבלתי את ההנחיות לעבודת התיעוד, ישר ידעתי על מי לעשות, על סבי אהרון. לפני שנתנו לנו את העבודה, סבא שלי תמיד סיפר לי סיפורים על עבודתו וחוויותיו בצעירותו. לכן, רציתי לדעת את סיפוריו יותר לעומק, אז עבודתי היא כמו סיפור קצר המתעד את חוויותיו מנקודת מבטו של סבי.

כשהגעתי לפגישה איתו בסוף שבוע אחד, מאוד התרגשתי והשתוקקתי להתחיל את העבודה. הקלטתי אותו למשך שעתיים ולאחר מכן עיבדתי הכל במחשב. למדתי המון על מה שעבר ואיך אנשים חיו את חייהם והתרגשתי מזה עד מאוד. אפילו היו רגעים שממש חזרתי אחורה בזמן לתקופה שלו עם כל סיפוריו של סבי!"

סבא אהרון: אני מאוד נהנתי בעקבות תיעוד סיפור חיי לנכדתי נטע, ורציתי לחשוף בפניה איך אנשים גדלו וחיו פעם וזה ילמד אותה איך להתמודד בחייה. בנוסף רציתי ללמד אותה עד כמה היה לי קשה לעבור את חיי היום-יום ללא טכנולוגיה ורק בכוחות עצמי. אבל בסך הכל אני שמח שהיא נהנתה.