מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי, סבא ניסים נולד בפאס שבמרוקו בשנת 1948. המשפחה שלו כולה גרה בפאס.

פֶאס היא העיר השנייה בגודלה במרוקו, אחרי קזבלנקה. בפאס חיים כ-2 מיליון תושבים. מיקומה הגאוגרפי של פאס הוא במרכז מרוקו, מה שהולם את שליטתה בעמדות הכוח במדינה. פאס כיום היא איחוד של שלוש ערים. פאס אל באלי – הנחשבת כיום בתור: "העיר העתיקה הכי גדולה בעולם", שנוסדה על ידי אידריס ה-2 בשנת 789 לספירה על גדות הנהר פאס. (ויקיפדיה)

אבא של סבא שלי עבד כסנדלר וזו היתה פרנסתו. אמא של סבא שלי הייתה עקרת בית, וככה היא יכלה לטפל בכל חמשת האחים של סבא שלי.

סבתא של סבא שלי הייתה מיילדת בבית המלוכה. במרוקו היה להם מאוד טוב, כי כל היהודים חיו עם הערבים(תושבי מרוקו) בשיתוף ומתן כבוד האחד לשני, תמיד היה יחס חם ממלך מרוקו כלפי היהודים. בנוסף עבדו אצלם שני מוסלמים שעשו עבודות בית, ובתמורה היו לוקחים שאריות של אוכל. היו להם חיים טובים במרוקו, והם ידעו עברית כי הם היו מתפללים בבתי כנסת והתפילות היו בעברית. אך כשהם שמעו שהולכים להקים את מדינת ישראל – מדינה יהודית חדשה, הם רצו לעבור אליה. אבל לצערם אסרו על כל היהודים לעלות למדינת ישראל, כי כל מדינות ערב לא רצו שתקום מדינה יהודית. המשפחה של סבא רצו לעלות לישראל, כי בשבילם זאת הייתה ארץ הקודש ,והם תמיד חלמו להגיע לשם.

מכיוון שאסור היה להם לעזוב את מרוקו, הם נאלצו לברוח ממרוקו לצרפת. ובצרפת הם עלו לספינת מעפילים, שהובילה לישראל, ולקח להם חודש ימים להגיע. סבא ניסים היה תינוק קטן רק בן שלושה חודשים, כשהם יצאו למסע. הם הגיעו לארץ ישראל בחודש ספטמבר בשנת 1948.

כשהם הגיעו, שלחו אותם למעברה בפרדס חנה, שם הם קיבלו כל מה שצריך וגרו באוהלים. ולאחר מכן  הם עברו לשער העלייה בחיפה, ומשם עברו לגור באופן קבוע בעיר התחתית בחיפה, בבית שסידרו להם מ"הרכוש הנטוש", שזאת הייתה חברה שלוקחת בתים שננטשו במלחמת השחרור, ונותנת אותם למי שאין לו בית. לא היה להם כסף והיה להם מאוד קשה להתאקלם בארץ, ולכן הם קיבלו מהממשלה תלושים איתם יכלו ללכת למכולת, ולקבל מוצרים בסיסים כמו קמח שמן סוכר מלח וכו.

הזווית האישית

הנכד אביב אדרי וסבא ניסים אדרי השתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי בבית ספר משגב בתשפ"ג 2023