מאגר סיפורי מורשת

סבא חיים דנינו נולד בתאריך 2.2.1945 במקנס, מרוקו. הוא עלה לארץ בשנת 1949, בגיל ארבע. בבית דיברו עברית וההורים דיברו צרפתית. מאכלים נפוצים בבית היו מרקים, אטריות, ממולאים ועוד. לאימא של סבא קראו חנה אנטה ולאבא של סבא קראו רפאל.

הזיכרון החזק ביותר של סבא מילדותו הוא שהתגורר במעברה, בבית עולים נתניה, קריית צאנז. הוא זוכר שבשנת 1950 ירד שלג והיה קר, לקחו אותו לקיבוץ. סבא התגייס לצבא ובאחת הפעמים שחזר הביתה באוטובוס הכיר את סבתא. הם היו בני 19. כעבור שנה החליטו להתחתן. סבא אלפונס, אבא של סבתא, עזר להם בארגון החתונה ובמימונה. הזיכרון מהחתונה שלו ושל סבתא אתי שהייתה תזמורת ושירים שמחים, החתונה התקיימה במלון סביון. סבא עבד כל השנים בחברת הגז דוגז ולפני שלוש שנים יצא לפנסיה.

סבא מספר:

"שם משפחתי הוא דנינו. אני ממגורשי ספרד לצפון אפריקה. נולדתי בשנת 1945 במקנס שבמרוקו להוריי חנה (אניטה) ורפאל. כשעלינו ארצה הייתי בן שלוש ואני לא זוכר הרבה. אח שלי, שלמה, עלה לבדו לארץ בהיותו בן 16 בלבד והיה פעיל בנוער בית"ר הציוני. הוא התגייס לצבא, נפל במלחמת יום העצמאות ונקבר בנתניה. הוריי קיבלו את ההודעה בלילה מנציג ההסתדרות היהודית ולא נותרה להם ברירה אלא לעלות ארצה עקב האסון שפקד אותם.

עלינו באונייה למעברה בנתניה וחיינו תקופה קצרה בצריפים. סופר לי כי בשנת 1951 ירד שלג בנתניה ופינו את כל הילדים לקיבוצים על מנת שלא יחלו. הוריי ניהלו מכולת בתקופת הצנע אותה קיבלו ממשרד הביטחון כהורים שכולים. גם בתקופות בהן לאנשים לא היה מזון, אצלנו תמיד היה בשפע. למדתי בביה"ס "שחל" בנתניה שהיה בית ספר דתי. בילדותי הסתובבתי הרבה עם חברים ונהניתי מהטבע שהיה שופע. התגייסתי לחיל האספקה בטירה בשנת 1963 וגוייסתי למלחמת ששת הימים. אחרי השחרור עבדתי  בחברת "חירות" ולאחר מכן עבדתי כארבעים וחמש שנים כטכנאי גז. לאורך השנים חינכתי את ילדיי לערכים ולהשקעה בלימודים.

סבא רבא אלפונס – נעם מספר: 

סבא רבא, האבא של סבתי אתי, הוא דמות מופת שהייתי רוצה לשמוע סיפורים על עברו ולראיין אותו לתיעוד הסיפור בתכנית הקשר הרב דורי. סבא רבא שלי, אלפונסו, היה קצין צרפתי ששירת בצבא הצרפתי בזמן מלחמת העולם השנייה. הוא היה אדם משכיל ודיבר מגוון של שפות: איטלקית, צרפתית, עברית ואנגלית. סבא רבא שלי הוא נצר למשפחת סוחרים צרפתית שנדדה ברחבי אירופה ואפריקה ומכרה את סחורתה.

סבא היה אדם חזק פיזית ונפשית. על אף כל התלאות שעבר במלחמת העולם השנייה נאחז בחיים ועשה הכול כדי לשמור על היהדות שלו ועל האנושיות. סבתא מספרת שהיה אדם קשוח וכולם היו חייבים להישמע לו. על אומץ ליבו וגבורתו הוא קיבל את עיטור העוז מהצבא הצרפתי.

מתוך האתר "יום בהיסטוריה": "היום לפני 76 שנה: (25.04.1945)- אלפונס בראנץ מקבל את עיטור הצלב של צבא הצרפתי.. סיפורו של אלפונסו הוא מעשה של גבורה, שרק לעתים נכרך בסיפורי הטרגדיה שאירעה לעם היהודי במלחמת העולם השנייה.. בשנת 1937 התחתן עם בחירת ליבו, מיכל.. לאחר הפלישה הגרמנית לצרפת במאי 1940 גוייס אלפונס לצבא הצרפתי. יחידתו של אלפונס נלחמה בצפון אפריקה, בצרפת, ולבסוף בתוך גרמניה עצמה. הלחימה בתוך גרמניה הייתה קשה, חזון ההרס של היטלר לא ראה קיום לעם הגרמני שאינו מסוגל לנצח במלחמה ויחיה תחת כיבוש זר. באחד הכפרים נתקלה יחידתו של אלפונס באש צלפים של חיילי אס.אס, אלפונס התנדב לחסל את העמדה. אלפונס איגף לבדו את עמדת הצלפים, ועם סכין חיסל את שני הצלפים. על זאת קיבל אלפונס את עיטור הצלב של הצבא הצרפתי.

כשהוכתר כמתאגרף היחידה, באחד ממשחקי האגרוף, עלה מולו לזירת האגרוף מתאגרף יהודי שכאמור לא ידע עד אשר הבחין במגן דוד שהיה על מכנסיו, אלפונסו חיבק אותו והחליט לפרוש מהזירה ולהראות לכולם שיהודי לא נלחם ביהודי. לאחר סיום המלחמה שב לביתו. חודשים מספר לאחר מכן נקרא שוב להילחם במלחמת הודו-סין הראשונה, אך הולדת בתו השנייה מנעה את שילוחו לחזית בוייטנאם. בזמנו, כל חייל שהיו לו שני ילדים שוחרר מהצבא הצרפתי. ב-1951 עלה לישראל והתיישב במושבה אבן-יהודה. ב-1982 נפטר בגיל 65."

הזוית האישית

נעם הנכד המתעד: היה לי מאוד כיף ומעניין להיפגש עם סבא ולשמוע את סיפור חייו וזה העשיר לי את הידע לגבי סבי. סבא שלי תמיד דואג לי ומתעניין בשלומי. אנו משוחחים כל יום בדרך לביה"ס ושואלים זה לשלומו של זו. סבא מאחל לי המון בריאות אושר ועושר וחיים טובים ושמחים.

סבא חיים: היה לי תענוג להיפגש עם נכדי נעם ולספר את סיפור עלייתי לארץ והקמת משפחתנו הנפלאה. אני אוהב את הנכד שלי נעם, הוא ילד ראוי להערכה בעזרה שלו ובנימוסים.