מאגר סיפורי מורשת

סיפור עלייתה של משפחת ויטמן לארץ ישראל

אני יואב ויטמן משתתף עם סבא שלי זאב ויטמן בתוכנית קשר רב דורי. חשוב לי להכיר את הסיפור על המשפחה שלי שעלתה לארץ ישראל מברית המועצות, ובמיוחד על אסון צ'רנוביל שאירע בזמן שהם התגוררו בברית המועצות.

סבא וסבתא שלי נולדו וגרו בעיר קייב שזו הבירה של אוקרינה. בעבר, קייב הייתה חלק מברית המועצות. בקרבת קייב, בעיר צ'רנובל שכן כור גרעיני ששימש למטרות שונות. בשנת 1986 קייב התרחש פיצוץ של הכור הגרעיני שגרם לאסון כבד באזור הידוע כאסון צ'רנוביל.

פיצוץ גרעני מאוד מסוכן לבני אדם, לבעלי חיים ובכלל לכל דבר שחי. פיצוץ גרעיני גורם להרס עצום ונזקים לשנים ארוכות לכל מי שבא איתו במגע אפילו במרחק קילומטרים רבים. אף אחד מהאוכלוסייה לא ידע שהיה פיצוץ. הממשלה הסתירה את הפיצוץ לא סיפרה או שיתפה כלום את אזרחיה, וכל הזמן טענה שהכול בסדר. אנשים המשיכו את חייהם כרגיל, הילדים המשיכו ללכת לגן ילדים ולשחק בחוץ. אף אחד לא ידע על הסכנה המרחפת באוויר.

אחרי מספר ימים החלו בתקשורת לפרסם אודות הפיצוץ וחומרים שנמצאים במים באוויר ובאדמה, מאוד מסוכנים לכל מה שחי. זאת הייתה תאונה גרעינית החמורה ביותר מאז שהעולם פיתח והשתמש באנרגיה גרעינית. האנשים שגרו באזור התחילו לחשוב איך להציל את חיי הילדים.

באותה תקופה סבא שלי עבד בבית הספר בתור מורה לחינוך גופני. סבתא שלי עבדה בתור מנהלת חשבונות. אבא שלי היה בן ארבע. בעקבות הפיצוץ, סבא וסבתא שלי החליטו להרחיק את אבא שלי כמה שיותר רחוק מהעיר קייב. הם החליטו לנסוע לעיר מוסקבה בגלל שהיו להם שם קרובי משפחה.

ברכבת למוסקבה בדקו במכשיר מיוחד כמה קרינה יש על אנשים, ולא נתנו לאף אחד להיכנס לעיר עד שהם לא יחליפו את הבגדים שלהם. לאבא שלי הייתה כל כך הרבה קרינה על הבגדים, שדרשו מהם לשרוף את הבגדים שלו וכמובן להלביש אותו בבגדים חדשים.

במהלך החצי שנה הבאה סבא וסבתא שלי כל הזמן התחלפו ונסעו עם אבא שלי לכל מיני מקומות בברית המועצות על מנת לא לחזור לקייב. הם הוציאו את אבא שלי מקייב בחודש מאי ורק אחרי כמעט חצי שנה החזירו אותו הביתה. הם רצו להרחיק אותו לכמה שיותר זמן מאזור האסון.

אנשים רבים שהשתתפו בכיבוי ותיקון המתקן הגרעיני אחרי התאונה, נהרגו או נפצעו או חלו במחלה קשה.

במשך הרבה שנים המשפחה חשבה לעזוב את ברית המועצות אבל החיים היו יותר מידי נוחים מכדי לשנות. אירועי צ'רנוביל נתנו להם עוד סיבה נוספת לעלות לארץ ישראל, למרות שהיה אפשר לעבור למדינות אחרות, לדוגמה לגרמניה או לארצות הברית. סבא וסבתא היו נחושים לעלות לארץ ישראל שהיא מדינת היהודים. בשנת 1989 המשפחה שלי עלתה לארץ ישראל.

סבא וסבתא ואבא עלו ראשונים לארץ ישראל.

אחרי מספר חודשים עלו גם אחותה של סבתא ומשפחתה, סבא רבא וסבתא רבתא אלכסנדר ונסיה מהצד של סבתא וסבא וסבתא רבא ורבתא לאוניד ואנה מצד סבא.

ההתחלה לא הייתה פשוטה כי סבא וסבתא לא ידעו כלום על ארץ ישראל וגם לא ידעו את השפה. לא היה להם הרבה כסף ולכן הם הגיעו למרכז קליטה בשכונת גילה בירושלים והתגוררו בדירה קטנה. הם התחילו ללמוד שפה באולפן עברית.

בברית המועצות מתחילים בית ספר בכיתה א' בגיל שבע, אבל בגלל שבארץ מתחילים את כיתה א' בגיל שש, אבא שלי הלך לבית הספר לכיתה ב' במקום לכיתה א', כי הוא היה כבר בן שבע, כך יצא שאבא שלי אף פעם לא היה בכיתה א'. בבית הספר אף ילד או מורה לא ידעו רוסית ואבא לא ידע מילה בעברית. הוא למד בכיתה מיוחדת שעזרו לו ללמוד עברית.

בזמן שסבא וסבתא למדו עברית הם היו צרכים להרוויח כסף ולכן התחילו לעבוד בתור מנקים של חדרי מדרגות, ובתים. בנוסף סבא שלי עבד גם כשומר. סבא וסבתא שלי היו חרוצים מאד והיו מוכנים לעבוד בכל עבודה כדי להרוויח כסף.

אחרי שנה בארץ נולדה להם בת (דודה שלי)  ששמה טלי. באותה תקופה התחילה מלחמת המפרץ. במלחמה הזו ירו טילים על ישראל ואנשים היו צריכים לשים מסכות נגד גז. זו הייתה תקופה מפחידה כי סבא וסבתא שלי לא הבינו מה אמרו ומה הם צריך לעשות כדי להגן על המשפחה.

החיים שלהם לא היו פשוטים באותה תקופה, אבל לאט לאט הם למדו את השפה וניסו להתחיל לעבוד במקצוע שלהם. סבא התחיל לעבוד בבית ספר בתור מורה לספורט, לאמן קבוצת כדורגל, ובמקביל המשיך לעבוד בניקיון. סבתא התחילה לעבוד כמנקה בבית חולים, הלכה ללמוד קורס בניהול חשבונות וגם טיפלה בטלי הקטנה.

אחרי מספר שנים בשכונת גילה המשפחה עברה לגור בגבעון החדשה, ישוב ליד ירושלים. סבא הפך למורה קבוע בבית הספר ליד"ה וסבתא התחילה לעבוד בחברת אינטל. במשך מספר שנים סבא עשה גם מילואים בצבא הגנה לישראל ובכך תרם את חלקו גם לביטחון המדינה.

המשפחה הסתגלה לחיים בישראל ועם הזמן הם הפכו להיות כמו כל משפחה אחרת בארץ.

בשנת 2001 נולד בן נוסף (דוד שלי) למשפחת ויטמן ששמו איתי.

 צילום משפחתי

המשפחה שלי חוותה הרבה קשיים גם בברית המועצות וגם בשנים הראשונות בארץ ישראל, אבל בזכות עבודה קשה, התמדה, רצון ואמונה לעתיד טוב יותר הם הקימו משפחה גדולה ומאושרת.

הזוית האישית

יואב: במהלך העבודה המשותפת עם סבא שלי למדתי מה עבר על משפחתי לאחר עלייתה לישראל מברית המועצות, וכן על אסון צ'ירנובל שהיה אחד הסיבות המרכזיות לרצון לעלות ארצה.

זאב: עבורי העבודה המשותפת הייתה מהנה. שמחתי להיזכר בהיסטוריה המשפחתית ואני מאד שמח שיואב מתעניין בהיסטוריה של המשפחה.