מאגר סיפורי מורשת

שמי אביבה, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי אני מעלה סיפור תיעוד אודות סבתי אל מאגר המורשת של התכנית.

שמה של סבתי הוא זנב מהרי. קראו לה ככה בגלל שבאותו זמן בו נולדה ירד גשם חזק וזה פירושו של השם "זנב". היא נולדה בעיר דיגב ולסה באתיופיה. שם ההורים של סבתי: אבא – מהרי וואסא, אימא – ישרג אלמי, ההורים של סבתי עסקו בחקלאות. שמות האחים של סבתי – אסרסש מהרי, טזראי מהרי, אדיסה מהרי. לא כל האחים של סבתי שרדו.

סבתי גרה עם משפחתה בשכונה יהודית בעיר שנקראת גונדר, היה בית כנסת בשכונה. סבתי זוכרת שבית ילדותה היה בית קרקע שעשוי מבמבוק ועצים וכל מה שגדל באדמה. לא היו חדרים בבית, היה חלל מרכזי אחד, בישלו בתנור מיוחד לתוכו הכניסו ענפים ואש. התקלחו וכיבסו את הבגדים בים. הם לבשו בגדים מסורתיים העשויים מבד מיוחד.

ביום יום הם אכלו אינג'רה, שזה בעצם לחם שעשוי מתהליך התססה של הדגן בשם טף וטעמה חמצמץ. זה המאכל האהוב על סבתא. את המצרכים הבסיסיים היו קונים בחנות או מהשדה. לילדים לא היו הרבה משחקים וסבתי זוכרת שבעיקר שיחקו בחמש אבנים, מחבואים, תופסת ועוד. היה בית ספר בשכונה, הייתה משמעת חזקה בבית הספר, הייתה להם תלבושת אחידה – לבנות חצאיות, לבנים מכנסיים, לא היו להם טיולים בבית הספר. לא היה להם חדר אוכל בבית הספר. סבתא אהבה ללמוד אמהרית ושנאה חשבון. היו להם ממתקים סוכריות ושוקולדים כמו בארץ.

זכרונות משנות העשרים, אהבה ומשפחה

בתקופה של סבתא האזינו למוזיקה אמהרית, בעיקר רקדו ריקוד מסורתי שנקרא "אסקטה". כולם היו רוקדים יחד וזה היה הבילוי העיקרי שלהם. כדי לתקשר היו שולחים שליח או הולכים בעצמם. לא היה טלפון או אמצעי תקשורת אחרים.

סבתא מספרת שכדי להתחתן, אם הגבר רואה אישה ורוצה להתחתן איתה, או הולך למשפחה עם ההורים שלו ומבקש את ידה של האישה ואם ההורים מסכימים, סופרים דורות ומתחתנים. סבתא הכירה את סבא בשידוך, נולדו להם שישה ילדים ו-29 נכדים, כולם נולדו באתיופיה. הילדים מכבדים מאוד את ההורים מכל מבוגר אחר, הם גדלים בחינוך חזק. הילדים לא התערבו בעסק של המבוגרים אבל ההורים היו מקשיבים להם.

העלייה לישראל

סבתא עלתה לארץ ישראל בשנת 1991 בגלל הגעגועים לירושלים ולארץ ישראל, שהיו חלומם של כל יהודי אתיופיה. סבתא ומשפחתה הגיעו לארץ במטוס, הם הגיעו לטבריה לבית מלון של עולים חדשים. בטבריה שלחו אותם לאולפן כדי ללמוד את השפה ועוד דברים, היה קשה להסתדר בארץ ולהתרגל לחיים החדשים אבל הם השתלבו לאט לאט.

בארץ ההמצאה שהכי עזרה והקלה על החיים היה הטלפון: לפני השכלול היה יותר קשה לדבר פעם, כי או שהיו שולחים בנאדם להעביר את המסרים או שפשוט היו הולכים לקרוא לו בחלון. הטלפון שינה את החיים בזה שאפשר פשוט להתקשר או לסמס ולהעביר מסרים.

הזוית האישית

אביבה המתעדת: היה לי חווייתי מאוד ללמוד על סבתא שלי ועל העלייה שלה לארץ ישראל.