מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1920 אמא דיאנה עלתה לארץ במסגרת תנועת הנוער "השומר הצעיר". היא עלתה עם קבוצה בה היו עוד שלוש נשים ועשרה גברים, בהיותה בת 17 אחרי שסיימה תיכון.

היא הגיעה ליפו באנייה. היא התחברה לקבוצה והם שהו ביפו יומיים. כשהגיעו לביתניה הקימנו שני אוהלים – האחד שימש למטבח ומחסן, והשני לשינה. הקבוצה שכרה שתי עגלות רתומות לפרדות ונסעו ל"ביתניה" עלית, בנסיעה של יומיים בתנאים קשים. השירותים והמקלחות היו מתחת לשמיים .

בבוקר הם היו קמים כשעדיין היה חשוך. היו להם חביות מים שנשאבו מהכינרת ושימשו לשתייה ולרחצה. הם אכלו פיתות שהכינו לבד וירקות שגידלו. הם יצאו עם העגלות לעבודה במרחק נסיעה של כשעה.

העבודה הייתה הכנה לכביש שייסלל בין צמח לטבריה. הקבוצה הייתה אמורה לפרק סלעים לאבנים קטנות שישמשו לסלילת הכביש. זו הייתה עבודה קשה מאד במיוחד לצעירים שעד כה למדו ולא היו מנוסים בעבודות מסוג זה. הם עבדו 10 שעות ביום, בשמש קופחת ובחום ולעתים גם בימים קרים מאד.

הם היו חוזרים לעת ערב למאהל שלהם ואוכלים שוב פיתות, ירקות ודגים מלוחים. ככה עבדה אמא כשנתיים עד שנעקצה על ידי יתוש וחלתה במלריה. היא ביקשה שישלחו לה כרטיס נסיעה וכעבור מספר שבועות חזרה לביתה בפולין, יחד עם אחיה, שהיה שומר שדות על סוס בישראל באזור בית אלפא. הם היו לבושים כערבים, וכך היה להם קל יותר להגן על הישובים. כשחזרה לפולין שנית הכירה את בחיר ליבה, אבא פיליפ. לימים נולדתי.

לאחר שהחלימה מהמלריה החליטה ללמוד פסיכולוגיה בשוויץ. היא שהתה בשוויץ ארבע שנים ולמדה אצל גדולי הפסיכולוגים של אותה תקופה. בשנת 1931 הורי החליטו להקים את ביתם בארץ.

הזוית האישית

נטע: נורא נהניתי מהמפגשים עם סבא וסבתא ולמדתי המון על חייהם וילדותם. אני מקווה שהתכנית תמשיך גם בשנים הבאות כדי שכולם יוכלו ליהנות מזה.

דליה ואריה: נורא נהנינו מזמן האיכות הנוסף עם נכדתנו האהובה, ושניתנה לנו האפשרות לספר את סיפורינו. אנו מקווים שהפרויקט ימשיך ונוכל לספר במהלכו עוד סיפורים לנכדינו האחרים.