מאגר סיפורי מורשת

סיפור שסיפר מייקל לי, מתנדב בתוכנית הקשר הרב דורית מקיבוץ הזורע לאלון שדה.

מייקל נולד באנגליה במנצסטר בשנת 1947 ועלה לארץ בשנת 1971.

הוא נשוי לחנה ולהם שני ילדים.

"נולדתי וגרתי במנצ'סטר, שבאנגליה עם אימי ושני אחיי הגדולים. אבי נפטר כשהייתי תינוק.

הגעתי לארץ לבד בשנת 1971 רק כדי להצטרף לאולפן ללימוד עברית, בקיבוץ הזורע. הייתי כבן עשרים וארבע, ובסוכנות היהודית במנ'צסטר הציעו לי לעשות אולפן, בקיבוץ גשר הזיו, או בקיבוץ הזורע. בחרתי בקיבוץ הזורע כי היו לי בני דודים בחיפה. בתחילה לא התכוונתי לעלות לארץ.

בשדה התעופה קבלה אותי בת דודתי שהתגוררה בארץ, ועבדה כאחות בבית חולים "שיבא" – תל השומר. את הלילה הראשון בארץ ביליתי במגורים של האחיות בבית החולים. למחרת בת דודתי הביאה אותי לאולפן בקיבוץ הזורע. בימים הראשונים בקיבוץ, חשבתי שבקיבוץ יש הרבה כלבים. כי בשבילים בקיבוץ שמעתי הרבה שריקות, וכשבררתי למה יש שריקות, מתברר שהשריקות השונות, היו של בני משפחות שמידי פעם רצו לקרוא לבני משפחתם, ובקבוץ השתמשו בשריקה מיוחדת לכל משפחה, כדי לקרוא לבן משפחה. לי זה נשמע מאוד מוזר. בשביל מי שבא מאנגליה, כמוני, זה היה מאוד לא מקובל.

למדתי באולפן לעברית עם המורה לאה חזן, שהיתה מורה מעולה, אבל בכל זאת לא למדתי מהר עברית, כי כולם סביבי רצו לדבר אנגלית. במהלך הלימודים באולפן, בחלקו של היום עבדתי בכמה מקומות – נגריה, חדר אוכל, מטבח. לא התלהבתי לעבוד בנגריה בגלל האבק בכל מקום.  בעבודתי בחדר- האוכל של הקבוץ, לפעמים הייתי צריך להכין דייסה. לא אכלתי דייסה אף פעם בחיי וקיוויתי מאד שהאנשים בקבוץ יאהבו את הדייסה שלי, כשראיתי שלא מפטרים אותי הבנתי שהדייסה בסדר בסך הכל.

כשלמדתי באולפן היו ימים שחלק מהזמן למדתי בבוקר, ועבדתי בצהריים, ובחלק מהימים עבדתי בבוקר ולמדתי בצהריים. במהלך השהייה שלי באולפן עשינו גם טיולים, והיו גם מפגשים חברתיים עם חברי אולפן מקיבוצים אחרים . לימודי האולפן נמשכו כשישה חודשים, בסיום לימודי באולפן נשארתי בקיבוץ בתור מתנדב. מאד התרשמתי מקיבוץ הזורע, מהחברים, ומהמקום היפה.

גלגולו של חפץ – הבאתי  כוס בירה ששמורה לי כמזכרת מתקופה שמאוד אהבתי.(התמונה נמצאת בכותרת). הכוס  יוצרה באנגליה בשנת 1970 והיא עשויה ממתכת.  הכוס מעוצבת בצורה מיוחדת. על הידית של הכוס יש את סמל המשטרה של העיר  SALFOR,  והיא בעצם מזכרת מהמשטרה, מהתקופה בה עבדתי כמתנדב בשנים 1971-1969. העבודה במשטרה הייתה מגוונת – סיורים רגליים, סיורים ברכב, הכוונת תנועת רכבים. נהנתי לפגוש את המקומיים ולשוחח איתם. אז נתנו הרבה כבוד לשוטר. היום הכוס משמשת כקישוט בבית שלי. יש לה משמעות רבה, שמזכירה לי תקופה מאוד מעניינת ומאתגרת עבורי, והיא מאפשרת לי להראות לילדים שלי את הכוס, ולספר את סיפורי.

תמונה מתקופת עבודתי בגן אורן בקיבוץ

בחרתי בתמונה רואים את ילדי הגן שהצטלמו עם המדריכים שלהם . התמונה מראה אותי כמטפל בגן, ביחד עם עוד מטפל. התמונה צולמה באחד הבקרים של קיץ 1980 על ידי המטפלים בגן שעבדתי בו . התמונה צולמה כדי להראות להורים מה הילדים עשו בגן, וכן עבורי ועבור ההורים של הילדים שהיו בגן .התמונה מעבירה תחושה של שמחה, כי הילדים שמחים, מחייכים, והם חמודים מאוד. וכך זכורה לי תקופה זו בגן".

הזווית האישית

אלון: הסיפורים שלך לימדו אותי להקשיב. תודה שהקדשת מזמנך למפגשים שלנו.