מאגר סיפורי מורשת

עמית דלוב, המשתתף בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתו עליזה חוגג, מביא את סיפור עלייתה מתוניסיה לישראל בשנת 1946.

סבתא עליזה מספרת לעמית

נולדתי בתונסיה, לבית משפחת לוזון בשנת 1946. בשנת 1948, כשהייתי בת שנתיים, הורי עזבו את תונסיה ונסעו לארץ ישראל. כתינוקת בת שנתיים רוב הזיכרונות מההפלגה, הם ממה שהורי ובני משפחתי סיפרו לי.

העלייה לישראל – החיים במושב גילת

שטנו באונית משא לכיון צפון, אירופה. התנאים היו מאוד קשיים הים געש והאונייה טולטלה על פני הגלים במשך חמישה ימים. אנשים הרגישו רע מאוד והחיים היו קשיים במיוחד. הצפיפות הייתה רבה לא היו תאים למשפחות וכולם ישנו בתוך אולם ענק.

הגענו לצרפת למחנה עולים במרסי, אבי התחיל לעבוד בעיר. הילדים חלו בגלל שינו מזג האוויר והקור בצרפת. הגענו ארצה בשנת 1950 למושב גילת.

אנשי הישוב היו עולים חדשים מתוניסיה צעירים ובעלי משפחות. בארץ לא הייתה עבודה. ניסו להתפרנס מחקלאות. אך התושבים לא היו חקלאים כלל. כולם באו מערים גדולות. שלחו מדריכים חקלאיים מנהלל. המדריכים לא ידעו ערבית וגם לא צרפתית התושבים לא הבינו את ההוראות.  גם בארץ לא ידעו מה גדל בנגב. נתנו לתושבים פרות תרנגולות זרעו ירקות שתלו עצים. כל הילדים השתתפו בעבודות המשק. במושב לא היו כבישים ומדרכות, הילדים בחורף הלכו בבוץ ובקיץ גררו רגלים ועשו סופת אבק.

הגענו הביתה מלוכלכים, אך מרוצים בימים ההם לא היה רדיו ולא הייתה טלוויזיה והילדים שחקו בחוץ עד שעות החשיכה. בשנות החמישים המאוחרות היתה לנו רפת גדולה ובה שש עד עשר פרות. היה לנו דיר כבשים ועיזים כמאה במספר. בבוקר קמנו לחלוב את הפרות ואת הכבשים.

ילדותה של סבתא במושב גילת

את החלב לקחנו למחלבה היישובית שבה היה חשמל. לאחר כל העבודות הלכנו לבית ספר היסודי שהיה בגילת. לאחר כיתה ח' למדתי תיכון בירושלים – בבית ספר אפרת. המשכתי את לימודי האקדמיים באוניברסיטה ולמדתי היסטוריה ומחשבת ישראל.

עבדתי כמורה בבית ספר יסודי. למדתי הוראה מתקנת ועזרתי לילדים רבים להתקדם בלימודים. כאשר הילדים גדלו למדתי ספרנות הקמתי ספריה גדולה ויפה וממוחשבת ביישוב להבים.

הזוית האישית

הנכד עמית: נהנתי לשמוע חוויות מהעבר של סבא וסבתא.

סבתא עליזה: שמחתי לספר חוויות מהעבר שלי.