מאגר סיפורי מורשת

הקדמה

שמי רפי ונציה. נולדתי להורי דורה ואליהו ונציה. הורי הגיעו מהעיר ליבורנו באיטליה. אבות אבותיהם הם מאנוסי ספרד שהיגרו לאיטליה ומשם לעיר איסטנבול. בכיכר ונציה ברומא ישנו פסל של איש זקן ממשפחת ונציה של אבות אבותיי.

סיפור האהבה של אבי ואמי – דורה ואליהו ונציה אבי אליהו הגיע ארצה מאיסטנבול בשנת 1935 כשחקן קבוצת כדורגל "דקל ציון" מאיסטנבול, שהפכה לימים לקבוצת בית"ר תל אביב.  הקבוצה השתתפה במכביה הראשונה וכך קיבל אבא סרטיפיקט לעלות לארץ. לאבי היו עוד אח ואחות. האח יוסף שמו, טבע בים ומת, ובת הזקונים פורטונה הגיעה ארצה, והשתקעה בחיפה.

אבי אליהו, הגיע למכבייה כשחקן כדורגל. השחקנים פוזרו למשפחות מאמצות דוברות השפה. אבי הגיע למשפחת בכר בתל אביב. למשפחת בכר היו ארבע בנות שהתלהבו מאוד מהשחקן יפה התואר.  אבי התאהב בבת הצעירה דורה. אביה של דורה לא הסכים בהתחלה לשידוך, כי רצה שאליהו יינשא לבת הבכורה סוניה. אליהו לא הסכים והתעקש להינשא לדורה.

"מן העיר אל הכפר"

אבי היה איש לח"י. בערבים היה קושר על פניו מטפחת משולשת ויוצא כרעול פנים להדביק כרוזים בגנות השלטון הבריטי. הורי התגוררו ברחוב הרצל בתל אביב. אבי עבד כמפעיל משאבות מים. המשאבות שאבו מים מהירקון והזרימו אותם לעיר תל אביב. אמא עבדה כתופרת בבית חרושת "לודז'יה" לגרביים בתל אביב.

במלחמת השחרור גוייס אבא לצבא ושימש כשומר הראש של ראש הממשלה הראשון דויד בן גוריון במחנה מטכ"ל ברמת גן. בן גוריון קירב אליו את אנשי הלח"י כדי שירגישו שייכים להקמת המדינה.

בשנת 1950 הכריז בן גוריון על הקמת תנועת "מן העיר אל הכפר". דבר שיתברר כגורלי לעתידנו. אבא היה בן למשפחת רקנאטי, שעסקה בבנקאות והוצע לו להקים סניף של בנק דיסקונט ביפו, שהיה ברשות המשפחה. הוצע לקבל שם וילה גדולה ויפה, ונטושה של אפנדי, חבר של אבי. לאפנדי היו כרכרה ושני סוסים. הבית היפה, ליד אבו כביר, עומד על תילו עד היום הזה. אמא התנגדה לכך שאבא יקבל את ההצעה, בטענה שכאשר הערבים שברחו מיפו ישובו לעיר הם ידרשו את הבית ויגרשו אותם. אבי השתכנע והצטרף לקבוצת "מן העיר אל הכפר". הקבוצה שהתארגנה בחרה את מושב ביצרון שמקימיו היו יוצאי רוסיה, והיה זקוק להרחבה. במושב הוקמו שתי שכונות: שכונת "הבולגרים" ושכונת "החיילים", מקום מגורנו כיום. אבא  סיפר שהם הגיעו למושב לפני המשפחות עם תנועת "מן העיר אל הכפר" ויחד הם הקימו את הצריפים. אחר כך המשפחה עברה לגור במושב. גרנו בצריפים שנתרמו עי השוודים. כל משפחה קיבלה מהסוכנות היהודית פרה וסוס. לנו היו שבע פרות וסוסה אחת. לא הייתה תחבורה ואפילו לא היו כבישים אלה רק דרכי כורכר.

ילדות במושב ביצרון, נישואין ובגרות

אני נולדתי ב-1951, שנתיים אחרי שההורים הגיעו למושב. לא הייתה תחבורה אפילו כבישים לא היו. בחורף צעדנו לבית הספר בבוץ. למדתי בבית היסודי בגן יבנה ולאחר מכן למדתי בתיכון באר טוביה. התגייסתי לצבא והתקבלתי לקורס טייס. לצערי לאחר מספר חודשים הודחתי מהקורס. משם המשכתי את רוב השרות הצבאי בבור בקריה, לקראת סוף השרות נשלחתי לקורס קצינים.

לאחר השחרור נישאתי לבחירת ליבי אביבה לבית משפחת כהן מהעיר רחובות. עברנו להתגורר במושב, בו קבענו את ביתנו עד עצם היום הזה. עבדתי מספר שנים כנהג אוטובוס במועצה האזורית באר טוביה. נולדו לנו שלושה ילדים: דורית, אייל, ושירן.

במשך השנים שרתי במילואים ועליתי לדרגת סרן. לאחר מספר שנים החלטתי ללמוד בטכניון "קציני בטיחות בתעבורה", ולאחר מכן שמאות רכב. לאחר שצברתי ניסיון  רב פתחתי משרד שמאות בעיר אשקלון. בני אייל, אבא של גיא, הצטרף למשרד כשמאי רכב צעיר והיום משרד "ונציה שמאות" אחד המשרדים הגדולים בארץ. נכון לעכשיו המשרד קיים למעלה מ 32 שנים.

הזוית האישית

סבא רפי: לגיא הנכד היקר, בתוכנית הקשר הרב דורי עברנו אני ואתה חוויות של שנים, שהיו וחלפו. חוויות שונות ומיוחדות על משפחה, והקשר אליך, למרות שזה נראה לך רחוק, הבנת יפה את סיפור השושלת ציטונה ונזיה. ואפילו הצלחתי להדהים אותך בסיפור הצבאי שלי. בזכות התוכנית התגלו לך פרקים מרתקים בהיסטוריה המשפחתית שזה ילווה אותך כל חייך כי זה הבסיס של הקשר המשפחתי. היה מהנה וכייף נכד מיוחד שלי. אוהב המון. גיא: שמחתי לשמוע על סיפור חייך.