מאגר סיפורי מורשת

שמי שלוה גלעדי. נולדתי בחיפה ב1949 בחיפה.

בילדותי גרתי בכפר אתא שמאוחר יותר נקרא קריית אתא, עד שהתחתנתי עם שי, ועברנו לגור בכפר ברוך שנמצא בעמק יזרעאל.

כְּפַר בָּרוּךְ הוא מושב בעמק יזרעאל, השוכן 5 ק"מ דרומית-מערבית למגדל העמק, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. ויקיפדיה נוסד: ב 1926

אמי-מלכה אפל ז״ל שנולדה בוורשה בפולין, עלתה עם משפחתה שהייתה ציונית, לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה לכפר אתא. אחותה הגדולה אסתר רובינליכט ז״ל נשארה בוורשה ולא שרדה, היא ומשפחתה נספו בגטו ורשה בשואה.

אבי-יצחק גרינשטיין ז״ל, נולד בתל-אביב למשפחת חלוצים מבני הארץ. מגיל שש עשרה התנדב להגנה, ושירת שם כנוטר, ובמסגרת זו התגייס לצבא הבריטי, ולחם בקרבות קשים באיטליה ומצרים.

במהלך מלחמת העולם השנייה בשנת 1943 הוא הכיר את אמי, הם נישאו והוא הפך לתושב הקריה.

כשפרצה מלחמת השחרור, הוא השתתף בגדוד כרמל,

בפקודת המבנה הארצי מנובמבר 1947 החליט דוד בן-גוריון להקים מתוך גדודי ופלוגות החי"ש בערים ובמחוזות ארבע חטיבות סדירות, שהפכו בהמשך לשש, ולהתחיל בגיוס כל הכוח המסוגל ללחימה. בצפון הקימה מפקדת ההגנה את חטיבת לבנוני שנקראה בתוכניות המוקדמות "חטיבת הצפון" וכללה את כל המרחב שמזכרון יעקב וצפונה. מפקד החטיבה היה משה זליצקי (לימים משה כרמל) והיא כללה את כל כוחות החי"ש במרחב.

ב-28 בפברואר 1948 פוצלה החטיבה לחטיבת גולני בנפת יזרעאל, הכנרת, גלבוע ועד תל חי וחטיבת כרמלי (על שם הר הכרמל) באזור חיפה ונפת זבולון (כלומר חיפה והגליל המערבי). במקביל פעלה בגזרה חטיבת יפתח של הפלמ"ח.

סבי השתתף בכל מלחמות ישראל עד מלחמת לבנון. במהלך המלחמה שכל אבי את אחיו יוסף גרינשטין ז״ל בקרב על לטרון בדרך לירושלים.

אמי מלכה ,שכלה את אחיה יעקב אפל ז״ל שנפל בקרב ברמות-נפתלי.

ב- 1.5.48 לפנות בוקר פתחו כוחות האויב בהתקפה על רמות-נפתלי. ההתקפה החלה בהסתערות על משלט בילאווי, ושמונת הלוחמים שהחזיקו בו נאלצו לסגת לאחר קרב. הערבים קידמו שישה משוריינים עם תותחים – שהרסו כל מחסום שהוצב בדרכם – והחלו לפרוץ אל תוך היישוב. אחת המגינות ירתה לעבר מיכל הדלק של אחד המשוריינים. כשזה החל לבעור, נסוגו יתר המשוריינים. בינתיים הצטרפו להתקפה תותחים ממלכיה ומקדס, שדייקו בהפגזות וגרמו לחמישה הרוגים ול- 25 פצועים. המרפאה ספגה פגיעה ישירה ונהרסה, והתחמושת כמעט אזלה.

מתוך הכאב והתסכול של שניהם החליטו הוריי לתת לי את השם שלווה  שמשמעותו: שלום, שקט ורוגע. במהלך השנים הקימו משפחה מסורה ואוהבת עם שתי בנות, עבדו קשה, ובמקביל עסקו בפעולות קהילתיות והתנדבו במסגרות שונות, לרווחת התושבים.

נראה לי שיש כמה קווים מקבילים בין התפתחות המדינה לבין האירועים האישיים במשפחה שלנו – השואה-גטו ורשה יום הזיכרון- הקשר האישי לנופלים. ומבין התייחסות לנתינה, להתנדבות כערך- אצלנו במשפחה מבינים ששום דבר אינו מובן מאליו.

למדתי הרבה מההורים שלי והשתדלתי להעביר את זה הלאה. גם אני וגם אחותי למדנו  בשלב הראשון של חיינו, עבודה סוציאלית ויישמנו את התפקיד בעבודה בשטח.

הזווית האישית

ליה: היה לי מאוד כיף, ומעניין ללמוד על עברה של משפחתי ,ובכך להתקרב לסבתא.

סבתא שלווה:  נהניתי לספר לליה על העבר של משפחתי, וללמד אותה את ההיסטוריה המשפחתית.