מאגר סיפורי מורשת

ילדות בתקופת הצנע

שמי אפרים גנור, את צעדי הראשונים עשיתי בקיבוץ נווה ים השוכן בסמוך למצודה הצלבנית שבחוף עתלית, משם אני זוכר בעיקר את ימי החופש הגדול כשבילינו את חופשת הקיץ בגן העדן המושלם לילדים, בימיה הראשונים של המדינה ימי צנע קשים שהיו מלווים במחסור במוצרי מזון בסיסים, כשלא ידענו אז על קיומם של מזגנים ומקררים חשמליים ועל ארטיקים וממתקים כפי שיש היום בשפע בעיקר חלמנו.

אכן, התקופה הייתה קשה, מדינת ישראל הצעירה הייתה מדינה ענייה מאוד כשמעבר לבעיות בטחון כמו איומי אויבנו להשמידנו, המדינה נאלצה להתמודד עם קליטת עשרות אלפי יהודים שהגיעו לכאן מכל קצות תבל, ניצולי שואה מאירופה, יהודים שנרדפו במדינות ערב לאחר הקמת המדינה ועל מנת לקלוט את גלי העלייה הגדולים הוקמו אז מעברות שמטרתן היה לשמש דיור ראשוני וארעי לאותם עשרות אלפי עולים, כך במבצע לאומי ענק הוקמו תוך פרק זמן קצר יחסית עשרות מעברות בכל רחבי המדינה, חלקן היו אוהלים, חלק אחר היה מורכב מפחונים וצריפים, שהחיים בהם היו קשים מנשוא בחורף הקור והגשמים היו בלתי נסבלים ובקיץ הישראלי הלוהט העיקו מאוד, לצד כל זאת התנאים הסניטרים כמו שירותים ומים שהיום מצויים בכל בית, היו ציבורים מחוץ לאוהלים והפחונים, מה שהוסיף לתחושות הקשות של העולים שגם התקשו למצוא מקור פרנסה לקיום אלמנטרי.

אין ספק, כל מי שעבר את חבלי העלייה והקליטה במדינת ישראל של אותם ימים במעברה נותר עם צלקת נפשית עמוקה שמלווה אותו כל ימיו.

החיים בקיבוץ

כילד בקיבוץ למרות התקופה הקשה חשתי פחות את תקופת הצנע הזו, גן הירקות של הקיבוץ סיפק לנו הילדים ירקות טריים והלול ביצים, כך שבאופן יחסי חשנו פחות את ימי הצנע כפי שחשו אותם ילדי המעברות ואני זוכר שלא אחת לקחו אותנו ילדי הגן להביא לאחינו העולים הצעירים במעברה הסמוכה לחם טרי, ירקות וביצים, למרות הצנע והתקופה הקשה הורי החליטו באותם ימים לעזוב את הקיבוץ ועברנו להתגורר בחיפה, בואדי ניסנס בדירת חדר וחצי בבתים שהיו חלק מהרכוש הנטוש שהותירו ערביי חיפה שברחו במלחמת השחרור ללבנון.

כאן כבר חיי היו הרבה יותר קשים מאשר בקיבוץ, המצב הכלכלי בעיר היה קשה, אבי בקושי רב הצליח למצוא מקום עבודה סדיר, אמי נאלצה לשטוף את רצפות בבית הדואר בחיפה כדי להתקיים. כך לאורך שנתיים קשות חשתי את הצנע כמו כל ילד במעברה, כשהמזון נרכש אז בתלושים שהמדינה הקציבה לכל משפחה, תלושים שאפשרו לרכוש מוצרי מזון בסיסים במשורה לקיום.

 בנעוריי

המפנה במצבנו חל באמצע שנות החמישים כשאבי נפצע בידו בקרב עם "פדאיונים" (כך קראו אז למחבלים הערבים שהגיעו בעיקר משטחי ירדן ומצרים) באזור הר חברון.

כנכה צה"ל לאחר שיקום משרד הביטחון סייעו לאבי בדיור ובמקום עבודה ומחיפה עברנו להתגורר ברמלה, בבית ערבי שהיה גם הוא מהרכוש הנטוש שערביי רמלה הותירו כשברחו במלחמת השחרור. ברמלה סיימתי את בית הספר היסודי עם ילדי עולים רבים מכל הגלויות, עובדה שהעשירה אותי מאוד, למדתי להכיר תרבויות, מנהגים ואפילו שפות שלא ידעתי.

ב מקביל לאחר חתימת הסכם השילומים בין ישראל לגרמניה המערבית שנחתם למעשה כבר ב-1952 במסגרת החלטת ממשלת גרמניה לפצות את העם היהודי על זוועות השואה, החלו לזרום לישראל כספים רבים שהביאו לתנופת בניה ופיתוח בקנה מידה ענק, מעברות החלו להעלם ועולים רבים קיבלו דירות שניבנו בקצב מסחרר, כך שלקראת שנת העשור למדינה ב-1958 תקופת הצנע כבר הייתה מאחורינו והחלה כאמור פריחה כלכלית גדולה שבאה לביטוי בהקמת ישובים וערים חדשות. בערים הוותיקות הייתה תנופת בניה שסיפקה דיור לאנשי המעברות, נוצרו מקורות תעסוקה, נסללו כבישים.

את המשך דרכי עשיתי כמו רבים מחבריי באותן שנים בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל", רציתי להיות חקלאי, אבל בשישית כשהצרכים הביטחונים במדינה תפסו מקום מרכזי יותר בחיי החלטתי שלהיות לוחם, קצין בצה"ל חשוב יותר מאשר להיות חקלאי וכך את לימודי התיכון סיימתי בפנימייה הצבאית, ומשם לצבא עם פרק חדש ואחר בחיי.

סבא מספר את הסיפור לחבריי בכיתה

סיפור שסיפר לי סבא

ירושלים בירת ישראל הייתה מחולקת עד 1967 בין ירדן (ירושלים המזרחית) וישראל (ירושלים המערבית). במסגרת הסכמי שביתת הנשק לישראל וירדן שנחתמו בשנת 1949 ברודוס, אסור היה להחזיק נשק כבד בירושלים (היה מותר רק רובים) אבל בשנת 1958 במסגרת מצעד העשור בירושלים, ישראל ביקשה באמצעות האו"ם לערוך את המצעד עם טנקים. אחרי ויכוחים הירדנים הסכימו. ישראל עשתה תרגיל ולא החזירה את הטנקים חזרה לבסיסים אלא השאירה אותם בירושלים (סה"כ 14 טנקים). הטנקים האלו נשארו להגן על ירושלים במקרה של מתקפה.

ב-1965 סבי נשלח לפקד על פלוגת הטנקים הזו, והיה לו צוות של טנקים צמוד שבמקרה שתפרוץ תקרית בירושלים היו אמורים לצאת עם הטנק להגן על ירושלים, באזור הר הצופים שהייתה מובלעת ישראלית בתוך השטח הירדני.

במסגרת הזו סבי הכיר מצוין את כל אזור הגבול שחצה את העיר בין השטח הירדני לישראלי.

במלחמת ששת הימים סבי היה מגויס למילואים בחזית הדרומית מול מצרים אך ממש ערב המלחמה ב-5 ליוני 1967 הודיעו לו שעליו להתייצב בירושלים. כשפרצה המלחמה הירדנים התחילו בהפגזות.

צה"ל העביר את חטיבת הצנחנים מתל נוף לירושלים כשנודע שהירדנים נכנסו למלחמה וירושלים מופגזת. בזכות הידע שהיה לסבי הוא הדריך את חטיבת הצנחנים והוא יצא לקרב עם חטיבת הצנחנים שכבשה את גבעת התחמושת (קרב שהונצח בשיר המפורסם).

סבא עם שמעון פרס

סבא עם אהוד ברק

סבא עם אריק שרון

הזוית האישית

אפרים גנור: נהנתי לספר את הסיפור לנכדי. ללמוד על ההיסטוריה של מדינת ישראל ממקור ראשון.