מאגר סיפורי מורשת

שמי יניר תלמי, אני משתתף השנה בתוכנית הקשר הרב דורי ובחרתי להכין עבודת חקר יחד עם סבא שלי מיכה ויחד תיעדנו את סיפור מעצרו של ורנר כהן, סבא רבא שלי ע"י הנאצים. מדוע החלטתי לעשות עבודה בנושא זה? היה לי חשוב להכיר ולדעת את סיפור שורשי משפחתי.

שרשרת הדורות שלי

סבא שלי מאד מתעניין במה שעבר על אבא שלו (סבא רבא שלי). האבא שלו סיפר מעט מאוד לסבא שלי על מה שקרה לו ועל מה שעבר לפני שעלה לארץ. סבא שלי מצא, לאחר מותם של הוריו, יומנים ומכתבים רבים כתובים בגרמנית בכתב יד צפוף שהוא לא היה יכול לקרוא אותם.

מאחר והנושא עניין את סבא שלי, הוא שלח צילום של היומנים האלה לגרמניה לעמותה שעוסקת בהעברת כתבי יד עתיקים לקובצי וורד. סבא שלי יודע לקרוא בגרמנית ומשם הוא גילה את כל המידע על אבא שלו.

סבא רבא שלי, שלא הכרתי אותו, נקרא ורנר כהן. הוא נולד בגרמניה בעיר שטטין עוד במאה ה-19, בשנת 1896 (לפני 128 שנים). עיר זו הועברה לפולין אחרי מלחמת העולם השנייה ונקראת היום שצ'צ'ין.

התמונה צולמה בשנת 1899

בתמונה עומד ילד יום ההולדת, ורנר כהן מחזיק בידו של הסבא שלו, הנרי כהן. אחותו הקטנה הילדה Hilda, יושבת בשמלה לבנה לפני סבתה רוזה. הוריו של ורנר, גיאורג ומרטה והאחים של אביו, ברונו וקרל

ורנר גדל במשפחה יהודית מכובדת, לא דתית. הוא למד בבית ספר כללי (לא בבית ספר יהודי) והיה חבר בתנועות נוער גרמניות. כאשר הגיע ללימודי התיכון, הוא החליט ללמוד את מקצוע הנגרות כדי לעסוק במלאכה יוצרת.

 ציור שסבא רבא שלי צייר בעת לימודי הנגרות שלו, כאשר היה בן 16, בשנת 1912

כאשר מלאו לו 18 פרצה מלחמת העולם הראשונה. כפטריוט גרמני (כך ראה את עצמו בתקופה ההיא), הוא התנדב לצבא כדי לקחת חלק במלחמה. תוך כדי המלחמה הוא נפצע אך לאחר שהחלים, התעקש לחזור ולהילחם. בזמנו הוא האמין שגרמניה צודקת במלחמה זו.

סבא רבא שלי ביום גיוסו לצבא 1914

לאחר המלחמה הקשה והאכזרית הזאת, הוא הבין שכדאי לפעול כדי למנוע את המלחמות הבאות. הוא הפך להיות פעיל בתנועת השלום הגרמנית, תנועה שקיימת עד היום. כמו כן, היה פעיל בתנועה הסוציאליסטית בגרמניה שפעלה נגד הלאומנות הגרמנית.

סבא רבא שלי בגיל 30, בשנת 1926 בגרמניה

תקופה זו שבין מלחמת העולם הראשונה לבין מלחמת העולם השנייה הייתה תקופה של משברים בגרמניה המשבר הכלכלי גרם לאינפלציה גדולה. אנחנו יכולים לראות זאת באלבום בולים ששמרה סבתא רבתא שלי, בו רואים כיצד מחירו של בול דואר רגיל עלה בהדרגה משני פני (כמו אגורות) למיליון ואף למיליארד מארק (מארק הוא כמו שקל). תקופה זו נקראה בגרמניה תקופת רפובליקת ויימאר. אנשים איבדו את כל הונם ורכושם והגרמנים הנאצים האשימו בכך את היהודים.

כאשר היטלר עלה לשלטון, סבא רבא שלי היה בין הראשונים שנעצרו על ידי הגסטאפו, באשמה של פעילות חתרנית נגד השלטון של הנאצים. הוא עבר בזמן מעצרו עינויים רבים. יחד איתו נעצרו עוד פעילים רבים. הושיבו אותו בצינוק כדי לסחוט ממנו מידע על הפעילות של תנועות השמאל שפעלו נגד היבחרו של היטלר הרשע. כמו כן היכו אותו, הרעיבו אותו ונתנו לו לבצע פעולות בזויות כגון לנקות את רצפת השירותים במברשת שיניים.

לאחר שנה של מעצר הוא יצא זכאי במשפט, אך אולץ לעזוב את גרמניה, אחרת היה עליו להתייצב בתחנת המשטרה המקומית, פעמיים ביום, כל יום. הגסטפו טען שהוא מהווה סכנה לאומה הגרמנית. ידידיו הציעו לו לעבור לפולין, שם גרו הרבה יהודים. (מדובר בזמן שלפני מלחמת העולם השנייה בה נכבשה פולין על ידי גרמניה, והתרחשה השואה). למזלנו, ולמזלו הוא לא שמע לעצת ידידיו אלה, אלא החליט לשמוע לעצת אחותו וגיסו.

לסבא רבא שלי היו אח ואחות. לאח קראו היינץ והוא היגר לבסוף לארצות הברית, שם נפטר בלי שהיו לו ילדים. לאחותו קראו הילדה Hilda. היא הייתה אחות פיזיותרפיסטית במקצועה, ונישאה לרופא בשם ד"ר יצחק רוזנבוש, ולהם שלוש בנות: שושנה, חווה ומרים. שושנה נישאה לשמעון ברט והייתה להם חנות ממתקים בחדרה. חווה נישאה לצבי פליישמן, הם שינו את שם משפחתם לפלג וחיו בקיבוץ שדות ים. מרים נישאה לאליעזר ארזי ומתגוררת בקיבוץ גבעת חיים איחוד. (השנה מלאו לה 95 שנים)

הגיס של ורנר, ד"ר רוזנבוש, היה פעיל בתנועה הציונית בגרמניה שנים רבות לפני שהיטלר עלה לשלטון. הוא ביקר בארץ בשנת 1932 וקנה פרדס בחדרה. ברגע שהיטלר עלה לשלטון בשנת 1933, הוא החליט לעלות לארץ עם אשתו ושלוש הבנות, שושנה, חוה ומרים.

לאחר שסבא רבא שלי שוחרר מהמעצר, הוא אולץ לעזוב את גרמניה. הגיס שלו, דוקטור רוזנבוש, פעל בדרכים שונות כדי להשיג לסבא רבא שלי אישור מהאנגלים לכניסה לארץ. בזמנו האנגלים הגבילו את אישורי הכניסה לארץ, ואפשרו רק למי שיש לו אישור כזה, להיכנס לארץ. לאישורים אלה קראו "סרטיפיקט".

סבא רבא שלי לא רצה לספר לילידיו, סבא מיכה ושני אחיו גרשון וחנן,  את מה שעבר במעצרו בגרמניה. הוא  רצה שילדיו יגדלו בעולם טוב יותר.

סבא מספר שסבא רבא היה מתעורר בשנתו לאחר שחלם, וצועק בגרמנית "שחררו אותי, אני לא יכול לסבול יותר". סבתא רבתא שלי, שהייתה רופאה, הרגיעה אותו עם זריקת הרגעה.

סבא שלי דיבר עם אבא שלו בגרמנית מפני שאבא שלו לא ידע עברית.

סבא רבא שלי עסק בארץ במקצוע אותו למד בגרמניה, בנגרות. כאשר הוא הגיע לארץ כל רכושו היה תרמיל גב קטן ובו מעט בגדים. בשנים הראשונות הוא התגורר אצל אחותו במרפאה של בעלה, דוקטור רוזנבוש. הוא היה צריך לקום כל יום מוקדם בבוקר כדי שגיסו יוכל לעבוד במרפאה. בהתחלה הוא עסק בתיקון רהיטים, כיסאות, ארונות וכדומה. לאחר מכן הוא הקים נגריה באזור התעשייה של חדרה. כאשר נולד גרשון, האח הצעיר של סבא שלי, הוא הפסיק לעבוד מסיבות בריאותיות.

סבא רבא שלי הכיר את סבתא רבתא שלי במרפאה של גיסו. סבתא רבתא שלי הייתה רופאה שעבדה בכול מיני יישובים. היא הייתה הרופאה הראשונה שהייתה בפרדסיה (בשנת 1940), שם היא התגוררה בחדר בדירתו של סעדיה. לאחר מכן עבדה באליישיב והתגוררה בחדר בכפר הרוא"ה. לאחר מכן עבדה ב"מחנות עולים" ובמעברת אגרובנק. ד"ר רוזנבוש אירגן יום אחד, במרפאתו, השתלמות ומפגש רופאים. שם פגש סבא רבא שלי את אשתו לעתיד, סבתא רבתא שלי. קראו לה אז ד"ר מרים אטינגר. הם נישאו כאשר הסתיימה מלחמת העולם השנייה, בשנת 1945.

שנה לאחר מכן נולד סבא שלי, סבא מיכה, והוא הבכור משלושת הילדים שהיו להוריו. לאח השני קוראים חנן, ולשלישי הצעיר קוראים גרשון.

סבא שלי נשוי לסבתא רותי ולהם ארבעה ילדים: דודי טל הוא הבכור. הוא מתגורר בגן-נר, יחד עם אשתו רויטל ושלושת ילדיהם, התאומים מעין ויובל ואחותם אפיק. דודי פז, הבן השני, מתגורר בירושלים, יחד עם אשתו קרן וארבעת ילדיהם, אופק, איילת, נגה וברקאי. אימא שלי, רוית, נשואה לאבא שלי, יוסי ויש לי אח ואחות. גבע וכרמל. דודי עידן הוא הצעיר מבין אחיו. היה נשוי למיכל והיה גר בנתניה. לאחרונה הם התגרשו, והוא מתגורר עכשיו בחדרה.  יש להם שלוש בנות: אלמוג, הילי ואגם.

הזוית האישית

הנכד יניר: מה שהפקתי מהמפגשים זה קשר גדול עם סבא שלי. נהניתי מאד, ולמדתי פרק מרתק בהיסטוריה המשפחתית שלי.

סבא מיכה:הייתה הנאה עצומה מתהליך העבודה המשותפת עם יניר ומהאפשרות להעביר לו פרק משפחתי חשוב, וגורם מניע לכתוב ביתר פירוט את קורות המשפחה.

זוהי הזדמנות נפלאה להעביר לדור הצעיר פרק חשוב בהיסטוריה המשפחתית תודה ענקית למנחה ליאת שדה על הליווי וההנחיה המעולים.