מאגר סיפורי מורשת

לסבי קוראים, סולימן שרוני והוא נולד בבגדד בירת עירק, בשנת 1947.

סיפורו מתרחש בתקופת מלחמת יום הכיפורים,

סבי השתתף כלוחם במלחמת יום הכיפורים. במשך חודשיים, משפחתי לא ידעה היכן סבי נמצא, הם ערכו חיפושים על מנת למצוא אותו. הם חיפשו בבתי חולים, בסיסים צבאיים, ועוד המון מקומות אפשריים שיכול היה להיות בהם. סבתי ואחיה עלו על ג׳יפים של חיילים, על מנת להגיע לבסיס שהוא נמצא בו(הדבר היחיד שאפשר היה להיכנס איתו לשטח באותה התקופה) ,ונסעו עד למקום שבו סבי היה בו. הם המשיכו לחפש גם שם. כשסבי חזר לבסיס הוא היה לאחר חודשיים בשטח, והיה לו מראה חיצוני שונה. היה לו זקן ארוך, כיוון שלא היה לו זמן להתגלח או לסדר את המראה שלו.

בזמן המלחמה, הלוחמים ובניהם סבי היו נכנסים לנהרות, כדי להתרענן ולשטוף את עצמם, על מנת להמשיך במלחמה. הקצין שלהם הגיע וביקש שיעמדו למסדר ואז שאל מי מהם הוא סולימן שרוני, הוא ביקש שייגש אלי למשרד מיד.

סבי היה בטוח שעשה מעשה לא ראוי, ושהולך לעמוד לדין עכשיו , כאשר הוא הגיע למשרד של המפקד, המפקד סיפר לו שמשפחתו מחפשת אחריו, כבר חודשים רבים, והציע לו לצאת ולנסוע אליהם, כדי להודיע להם שהכל בסדר איתו, שיראו שהוא בריא ושלם.

סבי יצא מהבסיס ונסע הביתה ליומיים וחזר כי המלחמה המשיכה.

באחד הימים במלחמה סבי נרדם מתחת לטנק (היו ישנים בקרבת הטנקים כיוון שלא היה הרבה זמן לישון) כדי שיהיה לו צל, וכך יוכל להירדם בתנאי השטח החמים. בזמן שישן היו יריות והוא לא שמע את היריות, לאחר זמן מה כשהוא התעורר הודיעו על פתיחה באש. באותו יום היה יום צום, וכשנשמעה אזעקה התחילו לאסוף את כל החיילים עם הג׳יפים. לסבי לא היה זמן לאכול את הארוחה של סוף הצום כמו כולם, אז חברו למלחמה אמר לו שיש לו לחם ושייקח לפחות משהו קטן להכניס לפה, לאחר שסבא שלי התחיל לאכול, החבר נזכר שזה הלחם שהכלב שלו אכל ממנו, ישר הוא ירק את הלחם והם לא הפסיקו לצחוק. כאשר הסתיימה המלחמה, סבא שלי חזר הביתה, ובני משפחתו היו בהלם רב, כאשר ראו אותו. המראה שלו היה שונה, השיער והזקן גדלו, והכל היה שונה.

סבא שלי לחם בגבורה במלחמה הזו, ובעוד מלחמות רבות והוא הגאווה שלי.

הזווית האישית

שובל: היה לי חשוב לעשות את העבודה הזו, כיוון שסבי נפטר לפני כמה חודשים, והעבודה גרמה לי לשמוע עוד סיפור שלא הכרתי. שמחתי על כך. הרגשות שהעבודה העלתה בי היו רגשות עמוקים, גרמו לי להיזכר בסבא שלי ואיזה איש מצחיק הוא. העבודה הזכירה לי אותו, וגרמה לי להתגעגע אליו עוד יותר. אני מרגישה שהעבודה הזו היא לגמרי לזכרו ולהנצחתו של סבי האהוב.