מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי זנבו פנטה, נולדתי באתיופיה בשנת 1948 וגרתי בכפר שנקרא : Wanye (וויניה). בילדותי למדתי בעיר שנקראת אמבובר ועסקתי בחקלאות, אני אהבתי לעבוד במקצוע הזה מכיוון שבסוף מכל העבודה הקשה גודלים ירקות ופרות ואני נהנית לאכול אותם. התחלתי לעסוק בחקלאות בגיל 12 עד גיל 25 והשקעתי 13 שנים בחקלאות.

העשרה: "אמבובר (געז: አምቦበር) הוא אחד מהכפרים החשובים של ביתא ישראל באתיופיה עד לעלייתם לישראל. הכפר הוקם יחד עם הכפר וזבה בידי קבוצת צעירים ובהם פרופ' תאמרת עמנואל בתקופת הכיבוש האיטלקי. הכפר הוקם על אדמות שהושכרו מידי בעלי האדמות הנוצרים והיה לאחד הכפרים הגדולים שרוב תושביו היו יהודים. הכפר שימש כמקום מרכזי לחג הסיגד ושיהודים רבים היו נוהרים אליו מרחבי סביבות גונדר. את בית הכנסת באמבובר הקים הקס ליקה כהנת טואבה מלקו בשנת 1936. הכפר שימש גם כמקום שבאו אליו חוקרים כדי ללמוד על ביתא ישראל. בראשית שנות ה-70 מנתה אוכלוסיית הכפר כ-3,000 נפש." (ויקיפדיה)

להוריי קוראים אינטקלה ובגינטברטאו. הם תמיד אמרו לי ללכת אחרי החלומות שלי וכך עשיתי, החלום שלי היה שיהיו לי ילדים והגשמתי את חלומי, יש לי ארבעה ילדים ולילדים שלי יש ילדים – אנחנו משפחה אחת גדולה.

לפעמים הילדים שלי והנכדים מבקרים אותי, אנחנו משחקים קלפים. אחרי זמן מה שלא נפגשנו, אני תמיד מתרגשת לראות אותם כל פעם מחדש. בשנת 1986 אני וילדיי עלינו לארץ ישראל. התרגשנו מאוד כי מגיל קטן אני הייתי מספרת לילדיי בשעה 8:00 בערב על ירושלים של זהב, ומאז, הם ואני מתרגשים לעלות לישראל. לא הייתי בצבא אבל, הייתי שמחה לשרת לו יכולתי.

אני כיום בפנסיה, העיסוקים שלי בפנסיה הם לבשל הכנתי אינג'רה וסיגה (מאכלים אתיופים) וניסיתי להכין עוד הרבה מאכלים שונים.

הזוית האישית

מעיין הנכדה המתעדת: לדעתי החוויה הייתה מהנה והיה מעניין לשתינו. היה לסבתא כיף לשמוע ולדעת שאני מתעניינת בסיפור החיים שלה ולי היה כיף לראיין אותה. סבתא שלי אומרת שהיה לה כיף והיא מקווה שיהיה עוד פרויקט בנושא הזה. למדתי דברים חדשים שלא ידעתי על סבתא שלי לפני התכנית, למשל שהיא הייתה מספרת לילדים סיפורים על ירושלים לפני השינה.