מאגר סיפורי מורשת

שמי רנה זיס נולדתי בשנת 1934, בישראל, בתל אביב, וגדלתי בקריית בנימין.

אבי היה חקלאי, והיתה לנו רפת של פרות, ואני כילדה עזרתי לחלוב כל בוקר את הפרות. היינו קמים ממש מוקדם בבוקר, והולכים עם אבי לרפת לחלוב לפני בית הספר. היינו נוהגים לשתות חלב ממש טרי שהרגע חלבנו. היה לנו גם לול תרנגולות, והיינו אוספים את הביצים. בעזרת מסמר היינו עושים חור בקליפה של הביצה ושותים אותה. את הביצים הטריות היינו מביאים לאימי, שתכין לנו ארוחת בוקר. אימי הייתה עקרת בית.

הילדות שלי עברה עלי בטבע. אהבתי להסתובב בשדות אחר הצהריים, לקטוף צמחים (כמו חוביזה וסינריה) והיינו אוכלים אותם. לא הייתי תלמידה טובה ולא ממש אהבתי ללמוד.

אחי אורי צעיר ממני בשנה וחצי, וביחד היינו עושים הרבה מעשי קונדס. אחד ממעשי הקונדס שזכור לי במיוחד, היה כשמצאנו נחש ארוך ושחור, כזה שלא ממש מזיק והרגנו אותו. קשרנו אותו בחוט ארוך והנחנו אותו על הכביש. ישבנו וחיכינו שאנשים יעברו, ואז הזזנו אותו בעזרת החבל שיחשבו שהוא חי ויברחו.

כשהיינו ילדים, סבא שלי גר בצריף לידנו. באותה תקופה היו פרעות בין יהודים וערבים. לילה אחד הגיעו ערבים וחטפו את סבא ורצחו אותו. סבא היה הקורבן הראשון של המאורעות.

ציטוט מאתר של קרית אתא: "הקורבן הראשון של "המאורעות" היה מר גולדשטאוב מקריית בנימין. ליד מגדל המים של קריית בנימין היה המשק של בתו – משפחת קופר שהעסיקו פועלים ערביים ויהודים. לילה אחד חדרה כנופיה וחטפה את מר גולדשטאוב הזקן והובילה אותו לכיוון ציפורי שם נרצח. לחיפוש הוזעקו שוטרים, חיילים ואפילו אווירון סיור. אירוע זה חידד את הצורך בהתארגנות ושמירה מסודרת בכפר עטה".

אבי היה איש אמיד ולנו בבית היה רדיו, לרוב האנשים לא היה אז רדיו, ואנחנו היינו בין היחידים בקריה. אני זוכרת ממש כאילו היה זה אתמול, את היום שבו הייתה ההצבעה באו"ם על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל. הייתי נערה צעירה בכיתה ז' כבת שלוש עשרה. כל השכנים הגיעו אלנו הביתה להקשיב לרדיו. השידור ברדיו נמשך הרבה זמן. כל מדינה הצביעה אם היא בעד או נגד הקמת מדינת ישראל. היה מתח גדול.

כאשר הכריזו על רוב בעד הייתה שמחה גדולה. כולנו קפצנו משמחה, צעקנו, צחקנו ובכינו מהתרגשות.

אחי אורי ואני נסענו לחיפה באוטובוס (לא היו אז כמעט רכבים פרטיים) וכשהגענו לחיפה לכיכר המרכזית, ליד קולנוע ארמון הייתה שם חגיגה גדולה. כולם רקדו הורה ברחובות והיה שמח ומרגש.

הזווית האישית

הנכד יהלי: היה לי כייף לבלות עם סבתא, ולשמוע ממנה חוויות וסיפורים ("סיפורי סבתא 😊" ) גם לסבתא היה ממש כייף כי היא אוהבת לספר סיפוריים מהעבר שלה. אני מאחל לנו עוד הרבה מפגשים משותפים וחוויות ביחד.