מאגר סיפורי מורשת

שמי מאירה הוד, נולדתי בשנת 1954 באשקלון. בילדותי התגוררתי בתל – אביב בשכונה של אנשים נחמדים שחיו בה יהודים שומרי תורה ומצוות. האוכלוסייה שהתגוררה בשכונתנו הייתה מגוונת מאוד ומורכבת מעדות שונות: תימנים, מרוקאים, רוסים, פולנים, ממש קיבוץ גלויות.

אני זוכרת, שבכל יום לפנות בוקר היה אדם אחד שהיה עובר מבית לבית ומעיר את הגברים לקום לתפילת השחר. הוא היה קורא לכל אחד בשמו הפרטי ומעורר אותם לעבודת הבורא. ואז הם היו ממהרים ובאים לבית הכנסת השכונתי לתפילה.

אומנם, לא היינו דתיים ולא הקפדנו על שמירת המצוות. אולם, סבא שלי היה עם כיפה ועשינו קידוש בליל שבת. לא ידענו שהדתיים מחולקים למגזרים שונים, ושלכל מגזר מנהגים משלו.  .

אבל בבית שלנו שמרנו על המסורת. חגגנו את החגים השונים. לפני חג הפסח הקפדנו לנקות את הבית. בסוכות ברכנו על הלולב. ובכיפור כולם צמו, במוצאי יום כפור שברנו את הצום במיץ רימון שאבא שלי הכין וסחט ובשמחת תורה הכינו הרבה שקיות עם ממתקים לילדים את ט"ו בשבט אני זוכרת במיוחד. אני זוכרת שאבא שלי היה מגיע עם מגש מלא בכל סוגי הפירות. ואנחנו היינו מתיישבים כל שבעת הילדים במשפחה, סביב לשולחן בשעה 6 בערב שרים ואוכלים. אהבתי מאוד את החג.

למדתי בבית ספר "הנוטר עברי" היו שיעורים כמו היום. התחלנו ב 7:00 בבוקר וסיימנו הכי מאוחר ב14:00. למדנו את כל  המקצועות כמו היום. הצלצול לכניסה לשיעורים ויציאה להפסקות היה מפעמון מחריש אזנים. אהבתי מאוד את שיעור אנגלית

לא אהבתי את שיעור מלאכה. לפני שיעור מלאכה הייתי נועלת את הכיתה כדי שלא יוכלו להיכנס לכיתה וללמוד. אבל המורה כבר ידעה לשאול איפה המפתחות אבל כך בינתיים היה מתבזבז חצי שיעור. כל החברות שיתפו פעולה.

שיחקנו משחקי חצר, וחלק חמש אבנים. היו לי הרבה חברים בשכונה, אבל לא היינו נפגשות עם חברות אחרי הצהריים, כי היו לי המון שעורי בית. רוב החפצים בבית הספר היו עשויים מעץ. הקלמר היה מעץ, העיפרון, הכיסאות והשולחן היו עשויים מעץ. היה לנו בכיתה לוח ירוק שכתבו עליו עם גיר. היה לנו מורה בן שקראו לו שינה, שהיה מגיע לבית הספר עם אותם מכנסים כל השנה. הלכנו ברגל הביתה 30 דקות הליכה. בבית ספר היה חדר אוכל, וכל מי ששילם קיבל ארוחת צהריים חמה ומבושלת.

כשבני שרון  היה חתן הוא חזר בתשובה. והוא טס לרבי בניו יורק, התרגשנו מאוד. בתקופה ששרון (אבא של חיה) חזר בתשובה הכרנו לראשונה  את חב"ד ואת "בית חב"ד" במערב העיר בראשון לציון. כשהוא חזר בתשובה הלכתי לקראתו, הכשרתי את המטבח וקניתי הכול כדי שיוכל לאכול, השתדלתי לזרום אותו. בכלל אני אוהבת את הדת.

לאחר נישואיי גרנו בחולון כחמש שנים, ובשנת 1973עברנו לגור בראשון לציון עם שני הגדולים. ארז הקטן שלנו נולד כבר בראשון לציון. הילדים ב"ה התחתנו ונולדו לנו נכדים חמודים ומתוקים.

סבתא מאירה

הזוית האישית

סבתא מאירה ונכדתה חיה מושקא בתכנית הקשר הרב דורי