מאגר סיפורי מורשת

שמי ציונה יוסף, נולדתי בשנת 1951 בארץ ישראל, בדיוק שלושה ימים אחרי שהוריי הגיעו לארץ מכורדיסטאן דרך בגדד. כיוון שנולדתי בדיוק כשעלינו לארץ ציון, קיבלתי את השם ציונה.

בהגיענו ארצה שיכנו אותנו במעברת תלפיות בירושלים, שם הייתי עד גיל שש בערך. החיים במעברה לא היו קלים בכלל, מזג אוויר קר מאוד בחורף, מקום צפוף, מלא משפחות וכמעט ללא פרטיות. תקופה זו  נקראה "תקופת הצנע" בתקופה זו הוקצבו לכל אדם תלושי מזון מהם היינו צריכים לחיות וזה היה קשה, כי במעברה רוב המשפחות היו משפחות מרובות ילדים וההורים ויתרו בהרבה מקרים על האוכל למען הילדים. בנוסף לחוסר המזון, חווינו תנאי מחייה קשים בגינם אנשים רבים מהם חלו בגלל חוסר היגיינה, חולדות ויתושים.

כבר מגיל צעיר מאוד השתתפתי במטלות המשפחה: טיפלתי באחיי ואחיותיי הקטנים שנולדו במעברה וכן ביצעתי מטלות נוספות כמו הבאת מים, אוכל, בישול וניקיונות. כאשר הייתי בערך בגיל שש קיבלה המשפחה שלי זכאות לדיור ציבורי, עברנו לראשונה לגור במבנה אבן בשכונת קטמון בירושלים. הבית היה קטן מאוד, היו בו רק שני חדרים. במהלך השנים נולדו לי אחים ואחיות עד שהגענו לעשרה ילדים.

סבתא בנעוריה

אבי עבד קשה מאוד כדי לפרנס את המשפחה. החיים הלא קלים, שלרוב היו כמלחמת הישרדות, גרמו לי ולאחיי להגיע מאוד מעט לבית הספר ולא כולנו הצלחנו לגמור את שנות הלימוד. למרות שאני לא סיימתי את לימודיי, בני, אביה של רותם, למד בביה"ס דנמרק במגמת אלקטרוניקה ולאחר מכן למד לתואר ראשון במנהל עסקים.

כשאני חושבת על הילדות שלי ואני משווה אותה להיום, רואים שהמדינה שלנו התקדמה בצורה מאוד משמעותית ויפה וממשיכה, ולילדים יש הזדמנויות להתפתח ולהתקדם בשפע שמוצע להם לעומת החיים שהיו פעם. יחד עם זאת, על אף הילדות הקשה בעוני – המשפחה שלי הייתה שמחה מאוד.

בהגיעי לגיל 17 הקמתי משפחה משלי, התחתנתי עם עם עמרם יוסף. כיום יש לי חמישה ילדים ועשרה נכדים. היום אני מנקה ומבשלת למשפחות שצריכות זאת כעבודה.

הזוית האישית

סבתא ציונה: כאשר אני חושבת על הילדות שלי ואני משווה אותה להיום, אני רואה שהמדינה שלנו התקדמה בצורה מאוד משמעותית ויפה, והיום לילדים יש הזדמנויות רבות מאוד להתפתח ולהתקדם בשפע שמוצע להם. יחד עם זאת, על אף הילדות הקשה בעוני, היינו משפחה שמחה ומאושרת וידענו להסתפק במעט.

רותם הנכדה המתעדת: היה לי חשוב לדעת ולהבין על הילדות של סבתא שלי, עכשיו אני מבינה את הקשיים שהיו להם. אני חושבת שגם העבודה הקשה של הדור של סבתי היה למעשה בשבילנו, כדי שלנו יהיו חיים טובים יותר. נהניתי מאוד לעבוד עם סבתא, לשמוע את הסיפור שלה ולתעדו במאגר המורשת.