מאגר סיפורי מורשת

אנו, עדי בסון ועומר סוג'ז, השתתפנו בתכנית הקשר הרב דורי ויחד עם סבא עמי סבון תיעדנו את סיפורו

סבא עמי בסון מספר לעדי ולעומר

תמונה שלי מארצנו היפה

נולדתי בשנת 1945. עלית מעיראק לארץ ישראל שהייתי בן שש, בשנת 1951, בטיסה ישירה. נשלחתי יחד עם משפחתי למחנה עולים פרדס חנה, שם קבלנו אוהל בתוך מעברה.

בשנת 1952, אני, יחד עם בני משפחתי הוריי ואחיי, קיבלנו צריף שוודי בגודל 38 מ"ר שגרנו בו עשר נפשות. אבי היה עיוור ועבד במפעל העיוורים שהיה יחידי בעולם. התנאים בכפר העיוורים היו קשים מאוד. לא היו כבישים ומדרכות והפרנסה הייתה קשה מאוד.

בחורף היו תנאים קשים הקור חדר לצריף הקטן לא היו לנו תנורי חימום.

בקיץ הצריפים היו חמים וחלקם נשרפו, שבמשך השנים הבאות המינהל החליט לבנות בתים קטנים לעיוורים שהיו בנויים מבלוקים לא מעץ על מנת למנועה שרפות.

בצעירותי

זיכרונות מחגי ישראל מבית הורי 

בחג חנוכה הדלקנו חנוכיה ואכלנו כל מיני מטעמים שהיינו מכינים, לפעמים היינו צריכים להדליק כמה חנוכיות ביחד כדי לאפשר לכל הילדים להשתתף בהדלקת החנוכיה.

בחג פורים היינו מכינים בבית אוזני המן בטעמים שונים מחלקים משלוחי מנות לקרובים ולשכנים ואף היינו מקבלים כמה גרושים כדמי פורים, בנוסף לכל זה היו מתחפשים בכל מיני תחפושות שהתאימו לאותה תקופה.

בחג פסח היו הכנות כשבוע לפני החג עזרנו לנקות את כל הדירה ודאגנו להרחיק ולשרוף את כל החמץ, כמו חן הורי דאגו להחליף את כל הכלים לכלים  כשרים לפסח שהיו מיועדים אך ורק לחג הפסח בלבד בלל הסדר קראנו את כל הגדת פסח מתחילה ועד סופה.

בגיל שמונה למדתי בבית ספר שהיה במעברה והמורה בבית הספר החליטה לשנות לי את השם מפואד לעמי (בפועל היו קוראים לי פואד).

במשך השנים גמרתי את בית ספר היסודי פינס בגיל ארבע עשרה והלכתי ללמוד בתיכון ברחובות בשם תמ"ר (תיכון מאוחד רחובות) ומשם בסיום הלימודים בשנת 1965 בגיל שמונה עשרה הלכתי לעבוד במחשבים והתפרנסתי בכבוד רב.

תמונה מיום החתונה

כיום סבא וסבתא

סבא עמי

הזוית האישית

 סבא עמי: היה מציון שיתפתם פעולה הייתם ילדים מדהימים היה לי כיף לשתף אתכם בעברי והייתה עבודה טובה