מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי שאול למשפחת שמי. נולדתי בשנת 1950 לאבא ואימא בעלי 11 ילדים. שנתיים לפני לידתי פרצה מלחמת השחרור. אבי סיפר לי שהערבים נכנסו לשכונות היהודים, הוציאו משפחות מביתם ושרפו את הבתים עם כל התכולה. למשפחתי היו בחצר שכנים ארמנים שהגנו על המשפחה, הם אמרו לפורעים הערביים שבאו לשרוף את ביתנו – "אין כאן יהודים, פה כולם ארמנים". וכך השכנים הטובים הצילו את ביתנו משריפה.

סיפור מילדותי

כל הילדים למדו באותו בית הספר שנקרא "תלמוד תורה" וכשהתבגרו התלמידים למדו בבית הספר אליאנס. בוקר אחד הלכתי לבית הספר "תלמוד תורה" כשסידור התפילה בידי, עצר בעדי גוי אחד ושאל אותי "יהודי לאן אתה הולך?" ואני השבתי לו בפחד "לכוטב" (לבית הספר). ואז הוא שאל אותי "מה יש לך ביד יהודי?" עניתי בפחד: "סידור תפילה". הוא רכן לעברי וחטף מידי את הסידור. נמלאתי בפחד. הוא תפס את הסידור והתחיל קורע אותו, ואז קרה הדבר המחריד ביותר בעיניי: הערל הנבזה לקח בוץ מהרצפה והחל מורח על הסידור, נתן אותו בידי ובדחיפה לעברי ברגלו עזב אותי כשהוא מקלל "יהודי מסריח". דמעות זלגו מעייני עד בואי לבית הספר ושם סיפרתי למורה את הסיפור. הוא חיבק והרגיע אותי באומרו כפרת עוונות.

סבא שאול תרם השנה סיפור נוסף לתכנית הקשר הרב דורי, לקריאתו לחצו כאן

הזוית האישית

הנכד רווה: למדתי המון מסבא וסיפורו.

סבא שאול: שמחתי להעביר לנכדי את עברי, את נעוריי ואת הרצון לעלות לארץ הקודש.