מאגר סיפורי מורשת

פעם אחת בארץ רחוקה, שקוראים לה "פרס" (אירן) בעיר "טהרן", בשנת 1957, נולדה ילדה בשם לילי, סבתא שלי. להורים שלה קראו אסתר ושלום למשפחת סלימי. היו לה שני אחים גדולים, אח ואחות והיא הייתה הילדה הקטנה במשפחה. כשגדלה קצת, אהבה לשחק בקלאס ודוקים (לא היו מחשבים וטלפונים), ובחורף אהבו לשחק בשלג הקר. אבל רוב הזמן לא באמת אהבה את הקור שהיה בפרס, כי היה לה קר מדי!

כל המשפחה עלתה לארץ ישראל בשנת 1964, כי כבר לא נשארו שם הרבה יהודים והם פחדו שיגרשו אותם משם. הם לקחו איתם רק כמה חפצים יקרים וחשובים כמו ספרי תורה, תכשיטים, ומעט דברים אישיים והשאירו את כל יתר החפצים שלהם מאחורה כי לטיסה יכלו להביא רק תיק אחד לכל אחד. זו הייתה הטיסה הראשונה שלה, והיא רק בת שבע, והם הגיעו לעיר חולון.

כשהגיעו, רשמו אותה לביה"ס יסודי, בית ספר "המגנים". בשנה הראשונה היה לה מאוד קשה כי הכניסו אותה ישר לכיתה ב' והיו ילדים צברים (שנולדו בארץ) ש לעגו לה כל הזמן, על השפה שלה ועל זה שלא ידעה הרבה מילים בעברית. מיד כשהגיעו לארץ, אמא שלה, אסתר, הלכה לעבוד בתור אחות (היא למדה את זה כבר כשהיו באירן), בביה"ח וולפסון. היא עבדה הרבה שעות ולא הייתה הרבה בבית. בגלל שלא היה מי שישגיח עליהם בבית רוב הזמן הם שיחקו בחוץ עם חברים מהשכונה.

בגלל שלא היו להם מסכים כמו היום, הם הסתובבו בשכונה ושיחקו עם חברים בגן שעשועים ובחצרות של הבתים. סבתא שלי תמיד אהבה גם לקרוא ולכן הייתה מחפשת כל הזמן ספרים חדשים לקריאה, כך הצליחה להשתפר בעברית ולקרוא טוב יותר וגם לדבר טוב יותר. בחולון גרה עד שגדלה והלכה לצבא ולצבא התגייסה כשהייתה בת 18, היא שירתה בבאר- שבע במשך כשנתיים, כפקידה. את הנסיעה לבאר שבע וחזרה, עשתה באוטובוסים, אבל הדרך הייתה ארוכה ומסועפת כי לא היו כבישים סלולים טוב, כמו היום, כך שנסיעה נמשכה כמעט 3 שעות (לעומת היום שנסיעה נמשכת כשעה וקצת).

לאחר הצבא התחילה לעבוד כפקידה בלשכת שר התקשורת. רוב הזמן התניידה באופנים והייתה נוסעת איתם הרבה לעבודה ביפו תל אביב. יום אחד החליטה לקנות רכב וחיפושית צהובה של פולקסווגן הייתה המכונית הראשונה שלה. תוך כדי העבודה הכירה חבר בשם דוד, והם היו חברים טובים מאוד. עם הזמן הוא החליט להכיר לה חבר נוסף שלו בשם מוטי. הם גם נהיו חברים קרובים מאוד, עד שעברה לגור אצלו בדירה בת"א, אבל עם עוד שותפים. ככה זה נמשך כ-8 חודשים, עד שהחליטו לעבור לדירה משלהם – והוא נהייה סבא שלי!

הזוית האישית

הנכד יובל: נהניתי מאוד. היה מאוד מאתגר לעבוד עם סבתא גם פנים מול פנים וגם דרך הטלפון. אני מאחל לסבתא אריכות ימים, בריאות ושתהיה שמחה תמיד.