מאגר סיפורי מורשת

שמי נאווה לאטי, נולדתי בארץ בשנת 1953 במעברת כפר סבא. ניתן לי השם נאווה בגלל סבי מאיר, שהיה רב בעיראק, השם נלקח מהספר "שיר השירים" – "כי נאווה את ויפה".

 אני בת שנה, 1954

הוריי עלו מעיראק בשנת 1951 והכירו במעברת כפר סבא. המעברה הייתה מקום זמני לדיור בכדי לעבור למקום קבע. במעברה היו אוהלים בלי תשתיות של מים, ביוב וחשמל. בכדי שיהיה להם את כל המרכיבים האלה הם היו צריכים להשיג אותם בעזרת הרשות שהייתה מספקת להם את צרכיהם באמצעות עגלות נפט ומים. כדי לבשל, להתרחץ, לחמם מים היו נעזרים בפתיליות. התקופה שבה נולדתי הייתה תקופת הצנע, שבה חולקו תלושים בכדי לקנות מצרכים.

פרידה מאימא

לאמי קראו אבלין, היא נולדה בעיראק בעיר בצרה. היא עלתה לארץ בדרך בלתי לגאלית בעזרת עליית הנוער. לילה לפני שהיא יצאה לכיוון ישראל, היא באה לאימא שלה והודיעה לה שבלילה באים לקחת אותה בחשאי בכדי לעבור את נהר הפרת. אימא שלה הייתה בהלם והיא דיברה איתה על הסכנות שבדרך, ובכל זאת זה לא שכנע אותה. אימא שלה נתנה לה את ברכת הדרך ושני צמידים בכדי שיעזרו לה בהמשך הדרך. אימא שלי הגיעה לנקודת המפגש ומשם העבירו אותם במשאית למבנה בתוך בית קברות שסמוך לנהר. הם שהו במקום במשך כמה ימים עד שהגיעה ספינה והעבירה אותם מעבר לנהר לכיוון פרס, (איראן של היום). מפרס הם טסו לכיוון ישראל.

בישראל

אמי נקלטה בקיבוץ שער העמקים בארץ, היא שהתה שם עד שהגיע משפחתה שנקלטה במעברת כפר סבא. כשהגיעה לארץ שינו לה את השם מאבלין לרות (תמר רות נכדתי נקראת על שם אמי).

אבי יוסף חזון (חזום) הגיע במסגרת עליית עולי בבל בשנת 1951 מבגדד. הוא נקלט בשער העלייה, שם הוקמו אוהלים שלא יכלו לעמוד בחורף של אותה תקופה. אבי ומשפחתו – כשהגיעו לשער העלייה הם רוססו בפליט כי הרשויות חששו מהעברת וירוסים או חיידקים מדבקים. אבי ברח מהתרסיס כי הוא חשב שזה לא בסדר, הוא אינו מדבק. אבי עבד אחרי תקופה בעבודות יזומות בנטיעת עצים דרך חברת קק"ל. שם הוא היה עד לעקירת עצים אחרי הנטיעה (כמו בסרט סלאח שבתי). לאחר מכן אבי התגייס למשמר הגבול ואחר כך למשטרה.

אבי יוסף במדי משטרה

ילדותי

ילדותי הייתה מאושרת: הסתפקנו במועט, לא היו לנו מחשבים, טלפונים, טלוויזיות. הוריי קנו את הטלוויזיה הראשונה ב-1970. את המקרר החשמלי הראשון הם קנו בשנת 1965. עד אז הסתפקנו במקרר שעבד על קוביות קרח. אבי היה הולך לבית חרושת לקרח והיה מביא משם את האספקה בעזרת עגלת סוס. גם את הנפט היו מביאים לנו בעזרת עגלת סוס.

מכונית פרטית ראשונה הייתה לנו ב- 1975. טלפון עם חוגה היה לנו בשנת 1970. מכונת כביסה ידנית הייתה בשנת 1964. עד אז  אמי היתה מכבסת בעזרת גיגית וכלי מתכת.

משחקים ששיחקנו בשעות הפנאי: קלאס, מחבואים, מחניים, חמש אבנים, איסוף עטיפות מסטיקים שעליהם ישנם תמונות של שחקני כדורגל, איסוף של מפיות, איסוף של עטיפות קרמבו, שוקולדים, סוכריות. הינו מחליפים ביננו את העטיפות, הייתה תחרות למי יש את האוסף הכי איכותי. טיולים בבית ספר לא התקיימו כי להורים לא היה כסף לממן את הטיולים. במקום הטיולים היו לנו שיעורי חקלאות וטבע אינטנסיביים.

כשבגרנו ולמדתי בתיכון (היום זו החטיבה העליונה), היו לנו שיעורי גדנ"ע. פירוש המילה: גדודי נוער, בהם הכינו אותנו לקראת שירות בצבא. בעזרת אותם שיעורים למדנו איך לשרוד בשטח בלילה, ניווט, סנפלינג, בישולי שטח.

אחרי שירות לאומי למדתי באוניברסיטת בר אילן ערבית והיסטוריה כללית, ולאחר מכן למדנו היסטוריה ישראלית. בעזרת תעודת הוראה התחלתי ללמד את ילדי ישראל. בשנת 1977 נישאתי לחנן לאטי.

ביום חתונתי, 1977

משפחתי התרחבה, נולדו לי ארבעה ילדים: שלוש בנות ובן. שמותיהם הם: ניסן (אבא של תמר נכדתי הבכורה וניסן גם הבן הבכור), רונית, טלי והדר. טלי והדר הן תאומות זהות. תמר נכדתי הבכורה נולדה בשנת 2011.

סבא חנן מחזיק את נכדתנו הבכורה תמר רות, 2012

ומאז עד היום נוספו למשפחתנו עוד 15 נכדים. לכבוד בת המצווה של תמר בילינו יחד זמן איכות בטיול לאירופה בה יכולנו לבלות יחד ולטייל כסבתא וכנכדה. חווינו חוויות שאי אפשר לתאר אותן.

בטיול בת המצווה של נכדתי תמר, 2023

הזוית האישית

תמר הנכדה המתעדת: נהניתי מאוד לתעד את הסיפור של סבתי נאווה, לשבת איתה ולבלות איתה זמן איכות. למדתי הרבה דברים על השורשים שלי.

סבתא נאווה: נהניתי להעביר לנכדתי את סיפור העלייה של הוריי, שהייתה עלייה לא ככל העליות שתמר מכירה. זו הייתה עלייה שהייתה צריכה להתמודד עם קשיי שפה, עבודה, מעברות, אוהלים, כלכלה, מזון ודיור. ערך נוסף כמובן הוא הידוק הקשר עם נכדתי, לאחר הטיול המשותף שערכנו בקיץ. נהניתי לראות את נכדתי נדהמת מהפשטות של ילדותי – ללא טלפונים טלוויזיה וכו'.