מאגר סיפורי מורשת

שמי אנט מיכאל, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי מוריה, יחד אנו מעלות סיפור מחיי אל מאגר המורשת של התכנית.

נקראתי בשמי כידודי החליט שהשם "אנט" הוא שם יפה. מקור שם משפחתי "טולדנו" הוא מחוץ לארץ. שם זה היה שם מקורי, אבל בארץ זה לא שם מקורי. הייתי שלמה עם שינוי שם המשפחה. המשמעות של שם המשפחה היא גירוש ספרד.

נולדתי במרוקו בעיר מקנס. תאריך הלידה שלי הוא ה- 1 לינואר 1944. כאשר עליתי לארץ התחלתי את חיי מחדש. המיקום שלי במשפחה הוא חמישית מתוך שמונה ילדים. האחות הבכורה: זוהר והאחות הקטנה: מלי. אני האמצעית במשפחה. אנחנו שני אחים וחמש אחיות. עלינו אחרי שסיימתי את הלימודים ועלינו לארץ כשכבר שתי האחיות נשואות.

גדלתי במקנס שבמרוקו. היה לי קשה לעזוב את המקום. בבית היו חמישה חדרים, חצר וגג. ליד הבית היה בית כנסת וגינה. בילדותי היה לי חבל שאהבתי להיות איתו. הסיפור מאחורי החבל: הוא היה מיועד כדי לצאת החוצה לשחק. ההורים שלי הם אלה שנתנו לי את החבל, והחבל לא נשמר. התחביבים שלי היו להיפגש עם חברות, לשחק בחבל, להתנדנד, לשחק בגוגואים ובמחבואים. שיחקתי בחבל, התנדנדתי בנדנדה. שיחקתי עם בני דודים וחברות, שיחקתי בחדר כביסה. היום בקושי מכירים את המשחקים האלה. אירועים מיוחדים שזכורים לי מהילדות: חגים, בר מצווה וימי הולדת.

עליתי עם משפחתי לישראל בשנת 1963 בגיל 18. ההורים והמשפחה הם אלה שרצו שנעלה ארצה. היה לי קשה בישראל בגלל השפה. גרנו בבית שמש, אבל אחותי, שעלתה לארץ לפני המשפחה, נלחמה כדי שנגור בהרצליה.

שירי ילדות

אני זוכרת שירים של שרל'ה זנבו, פרונסואה זרדי, אריקו מסייאס, ג'אק ברל. בחגים היינו שרים כל המשפחה, אני כבר לא שרה את השירים האלה, אבל אני זוכרת את השירים. כשהיו חגים וחתונות היו שרים שירים בערבית.

לימודים

הייתי בגן ילדים שבמרוקו, כולם היו חברים וחברות אחד של השני. לבית הספר בו למדתי קראו "אליאנס". הזיכרונות שלי מבית הספר הם: בנים ובנות היו בנפרד ובהפסקה גם הבנים וגם הבנות היו ביחד. למדתי בתיכון "מולי ישמעאל". למדתי במשך עשר שנים (כולל כל בתי הספר) במרוקו. בתיכון היו בנים ובנות ביחד, וגם היו ערבים, נוצרים ויהודים באותה כיתה והם היו חברים וחברות.

בגרות

האירוע הכי עצוב שזכור לי הוא כשסבתא רבתא שלי נפטרה ולא היו בתי אבות באותו הזמן, היא הייתה גרה איתנו והיינו אמוד קשורים אליה.

תפקידים ומקומות עבודה

מקום העבודה הראשון שלי היה בית חרושת "אמרון", זה היה בארץ. בחרו לי את המקצוע ואהבתי את עבודתי (מלחימה). עבדתי שם שלוש שנים, ואחר כך בתעשייה צבאית בקיפול מצנחים. מקצוע זה לא ליווה אותי לאחר הפרישה.

משפחה, מנהגים ומסורת

במשפחה היינו חוגגים את פסח ומזמינים את כל המשפחה לחגים. החג שאני הכי אוהבת זה סוכות וראש השנה. האירועים המיוחדים שהיו הם: חתונות של האחים, בר מצווה, ואחיות שהתחתנו, היו גם חגיגות מימונה.

לא הייתי בצבא כי ההורים לא הסכימו. כשהגענו לארץ הייתה  מלחמת ששת הימים, לא היה לנו מקלטים בשכונה אז אנחנו חפרנו מקלטים.

הייתי בחו"ל: איטליה, טורקיה ופריז. באיטליה וטורקיה הייתי בחופשה ואל פריז נסעתי לבקר את המשפחה וגם לטייל. עבדתי בחנות וזה היה ציבורי. לא פעלתי בשירות המדינה.

הקמת משפחה

הכרתי את בעלי כשהיה מארגן טיולים להכרת הארץ והוא הזמין אותי לטיול, לאט לאט הכרנו. התחתנתי איתו בשנת 1971, הייתי 26. החתונה הייתה בהרצליה באולם "מרון". יש תמונות של החתונה, יש לי אותן עד היום. כשנולדו הילדים הייתי בת 28.

יש לי שני בנים ושתי בנות. יש לי הרבה נכדים, בזכות הדתיים, כן ירבו. הבן הגדול מבקר אותי פעם בשבוע יחד עם הנכדות שהכי קרובות לסבתא. הבת הגדולה מבקרת אותי פעמיים בחודש. הבן הקטן מבקר אותי פעמיים-שלוש בחודש. והבת הקטנה מבקרת אותי פעם בחודש.

מנהגים היום

בתחילת הפנסיה לא היה לי חוג, ואז חברה אמרה לי שיש חוג לגיל השלישי בגן בן שפר בהרצליה. יש הרצאות התעמלות שנקראות "צ'יקונג", ויש חוג נוסף שקוראים לו "מיינדפולנס"- זה תרגול על כסאות. אני עושה את כל אלו ונהנית להרחיב את תחומי העניין שלי.

הזוית האישית

מוריה הנכדה המתעדת: תכנית הקשר הרב דורי מהנה, כך אני זכיתי להכיר את סבתא שלי ולמדתי יותר על העבר שלה, ועל עלייתה לארץ. היה לנו ממש חוויתי עם המורה אריאלה, היא מורה טובה. נהניתי להכיר את כל משתתפי הקשר הרב דורי. כך למדתי גם על החיים של אחרים.

 אני וסבתא בתוכנית הקשר הרב דורי