מאגר סיפורי מורשת

הכול התחיל בשני הורים ,אבא שלי שבמלחמת העולם השנייה, עבד במחנה עבודה ואיבד את אשתו וביתו בשואה ,ואימא שלי שניצלה ממחנות ההשמדה, ואיבדה את רוב משפחתה בשואה. וכל זה בארץ צ'כוסלובקיה .

לאחר המלחמה אבא ואימא שלי התחתנו, והולידו את אחי הבכור יאיר. בגלל שהיה מאוד קשה, והיחס ליהודים אחרי המלחמה, לא השתפר, הם החליטו לעלות לארץ ישראל.

התחנה הראשונה שלהם בארץ הייתה מושב משמר איילון, כאן הם גרו בבית קטן ללא חלונות, כאשר בלילות הותקפו לא פעם, על ידי פדאיונים (פורעים ערבים). אבא ואימא שלי שמעו שמוקמת הרחבה לכפר, שנמצאת יותר במרכז – כפר בילו ב' , והם החליטו לנסות להתקבל, כמקימי המקום.

לאבא שלי היו ידיים טובות, הוא ידע מכונאות, והיה לו רישיון נהיגה, ולכן ההורים שלי התקבלו כאן בברכה.

עם המעבר של ההורים שלי לכפר בילו אני נולדתי ,והשנה היא שנת 1950. ההורים שלי לא ממש התערו במושב ,כיוצאי צ'כוסלובקיה הם היו זרים בחברה שרובה הייתה מפולין. המטבח ההונגרי המעולה של אימא שלי והתרבות בידלה אותנו מאחרים.

יחד עם זאת, הילדות שלי במושב הייתה מאושרת, החיים היו פשוטים ,עזרתי הרבה להורים בעבודות המשק ,היה לנו משק חי (פרות ותרנגולות וגם סוסה אחת) וגם גידולי שדה. אבא שלי הפעיל את הטרקטור של המושב, והיה מעבד את השדות של החברים .אחרי כמה שנים קנינו טרקטור משלנו, וזה הפך לעיסוק העיקרי של המשפחה שלי. אני זוכר שגם אני עבדתי על הטרקטור כילד ,חרשתי את השדות, והכנתי את האדמה לזריעה ,את הריח של האדמה אני לא יכול לשכוח, זה היה ממש ריח משכר.  חוץ מהעבודה היה לי גם הרבה זמן לשחק עם חברים מהמושב , אהבתי מאוד כדורגל ,והייתי משחק עם חברים במגרש שהיה לנו במרכז הכפר , היינו משחקים גם משחקי קופסא, קלאס ועוד משחקי חברה אחרים. בית ספר לא היה במושב, אז למדתי ברחובות בשכונת חבצלת הקרובה .כבישים לא היו, וגם בקושי כלי רכב, והייתי רוכב על האופנים שלי מדי יום לבית הספר. הלימודים בבית הספר היו מאוד שימושיים, כי ההורים שלי לא למדו עברית, ואני ואחי עזרנו להם לקרוא ולהבין, מכתבים שהם קיבלו בעברית. פעם בשבועיים היו לנו ערבי כיתה, מן מסיבה מפגש חברתי ,אני תמיד הייתי יצירתי וארגנתי לחברה צנצנות עם נרות, כדי שיהיה לנו תאורה לאופניים.

הזווית האישית

טליה: למדתי מהסיפור של סבא שלי, שהילדות שלו הייתה קשה, ולא פשוטה ולמרות זאת הוא התמודד ונהנה מהפשטות שהייתה.