מאגר סיפורי מורשת

שמי שירה דניאל, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרת המעורבות החברתית בבית-ספרי. בחרתי לתעד את סיפורו של סבי, אברהם מזרחי.

 סבא אברהם מספר על ילדותו

"שמי אברהם מזרחי, גדלתי בבני ברק בשכונת פרדס כץ. קראו לשכונה פרדס כץ, כי היו שם הרבה פרדסים וכמות רבה של עצי תפוזים ושיחי הסברסים. אני ובני משפחתי נהגנו לקטוף קצת פירות, אספנו אותם בכמה חפצים שהבאנו מהבית ופתחנו סוג של דוכן קטן, אותו הקמנו מחוץ לביתי. היינו מארגנים את כל מה שאספנו בקרטון ומתחילים למכור בדוכן שלנו. זה היה ממש משמח ומרגש לראות אנשים וילדים שבאו לקנות.

בהיותי ילד קטן, גרתי בבית גדול עם גינה גדולה. בגינה שלנו בנוסף לעצים ולצמחים גידלנו הרבה בעלי חיים: כלבים, תרנגולות ואפרוחים, ויונים. זיכרון ילדות שממש זכור לי, הוא שאני וכל בני משפחתי שיחקנו שעות רבות עם החיות, האכלנו וגידלנו אותם.

כמו כן, אני זוכר, איך לכל מקום אני וחברי היינו הולכים ברגל ומטיילים. עשינו אז מסיבות בבתים של אחרים. היו קשרי חברות טובים, היינו נפגשים ומספרים אחד לשני איך עבר היום. גם בבית הספר היו לנו חיי חברה פעילים, בכל יום, בבית הספר, היינו משחקים: מחבואים, תופסת, קפיצה בחבל. אחרי שעות הלימודים אני וחברי היינו רוכבים על אופניים ועושים תחרויות כמו מי יגיע ראשון לבית.

מרוב שכל כך נהניתי כשהייתי קטן, הייתי רוצה לחזור שוב לתקופת הילדות!"

סבא אברהם מספר על השירות בצבא 

"שירתי בצבא בשלישות, בתל השומר, כיום נכדתי הגדולה משרתת שם. התגייסתי לצבא בתחום המש"ק, הייתי מפקד על חדר האוכל. הגעתי ממשפחה מרובת ילדים, האחים שלי התגייסו לצבא והאחיות שלי לא התגייסו כיוון שהן היו דתיות. הייתה לי את האפשרות להשתחרר מהצבא ולא להתגייס, כדי לעזור בפרנסה המשפחה, אבל בחרתי להתגייס כי מאוד רציתי. אבא שלי עשה את כל המאמצים כדי שאשתחרר מהצבא ואעזור למשפחה, אבל אני בחרתי להתגייס ולשרת את המדינה.

בעיני להתגייס לצבא זה היה דבר בעל ערך חשוב מאוד ולכן לא ויתרתי ועמדתי על הבחירה שלי, כיוון שרציתי לשרת ולתרום למדינה, להבין ולראות מה זה צבא.

בין כל חברי בשכונה, אני הייתי בין הראשונים שהתגייסתי. בצבא הכרתי שם עוד חברים חדשים. בני פרץ הוא חבר מאוד טוב שלי, חבר ילדות, התגייסתי יחד איתו לצבא ועד היום אנחנו חברים טובים. אני מאוד שמח שבסוף התגייסתי. השירות שלי בצבא היה מאוד משמעותי עבורי והחוויה שעברתי שם, הייתה בן הטובות ביותר בחיי.

בחתונה של בני הצעיר

בתמונה אשתי, שירה ואני

סרטון קצר בו מסופר על התחביב שלי:

https://youtu.be/uTZ8RD8KrsQ

למה הכי התגעגעתי?

"אם תשאלו אותי, למה אני הכי מתגעגע? אני אגיד לחיים שהיו לפני שהקורונה הגיעה אלינו, בלי סגרים, בלי מסכות, בלי הגבלות על התקהלויות, בלי בדיקות קורונה לפני התקופה. התגעגעתי לצאת לחופשות וטיולים בלי חשש מהידבקויות ובידודים.

כיוון שטיילתי הרבה בעולם לפני שהתחילה הקורונה כמו במדינות אירופה, בארצות הברית ובאזור המזרח זה חסר לי מאוד והייתי רוצה לחזור לתקופה הזו, הפשוטה יותר".

החיים בתקופת הקורונה

"אני בן 66, התחסנתי בשלוש מנות חיסון. אני מקפיד מאוד על הוראות, לא מתקהל, תמיד עם מסכה ושומר על עצמי ועל הסביבה.

בתקופת הקורונה הייתי עובד חיוני ועבדתי במקום פתוח ללא התקהלות של אנשים וכמובן ששמרתי על כל הכללים וההנחיות, לכן התנהלתי כמעט רגיל עם כל הפחד והחששות.

הבן שלי הצעיר התחתן בתקופת הקורונה וזה היה לא פשוט. היו באותו זמן הגבלות התקהלות, אז נאלצנו לחגוג את החתונה בוילה. ללא ספק היה שונה ומרגש מאוד, כל המשפחה המורחבת הגיעה, היה כיף והצלחנו לנהל חתונה גם בתקופת הקורונה".

מלוח'יה – זה המאכל שעובר מדור לדור במשפחתי 

מלוח'יה – מאכל זה מאכל מן העדה המצרית. אימא שלי הייתה מכינה אותו פעם בשבוע ואנחנו כל המשפחה חיכינו ליום זה בשבוע לאכול  מלוח'יה. היא  הייתה מכינה מרק והוסיפה לו שוקיים של עוף, שום וירקות. כל עוד אימא שלי הייתה בחיים – תמיד היה סיר מלוח'יה על הגז. עכשיו כל האחיות שלי מכינות את המלוח'יה בביתם למשפחתם".

קצת על המאכל ומתכון:

מלוח'יה היא מאכל המורכב מנזיד עלים צעירים של מלוכיה נאכלת וסוגים משתנים של בשר. בדרך כלל מוגשת מלוח'יה מלווה באורז לבן. מקורה במצרים שם היא נחשבת ל"מאכל לאומי" והיא מוכרת גם בישראל במטבחם של יהודים יוצאי מצרים.

חלק מהמאכל מעלים צעירים של מלוכיה נאכלת שהופרדו מגבעוליהם ונרחצו. את העלים קוצצים בעזרת סכין ומוסיפים לסיר שבושל בו בשר כגון עוף, בקר או סוגי בשר אחרים. המרק כולל גם תערובת תבלינים שטוגנה בנפרד ובדרך כלל מוסיפים לסיר שום כתוש וזרעי כוסברה טחונים. (ויקיפדיה)

הזוית האישית

סבא אברהם: שמחתי מאוד לקחת חלק בפרויקט זה, לספר לנכדה שלי סיפורים מהעבר ולבלות עוד קצת זמן איכות עם נכדתי באמצעות העבודה.

שירה: מאוד נהניתי להקשיב לסיפורים של סבא שלי, על ילדותו, עברו, לשמוע על הדברים שנהג לעשות. תמיד הוא מספר לנו את הסיפורים מעברו בהומור ובהרבה שמחה. היה לי מאוד מעניין לשמוע על חוויותיו ובמיוחד לכתוב את מה שסיפר.