מאגר סיפורי מורשת

קלרי אדרעי מספרת לנכדתה קלי אדרעי את סיפור ילדותה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית ספר חב"ד בכפר חב"ד.

שמי קלרי אדרעי ואני סבתא של קלי. נולדתי בשנת תש"י, 1950 בעיר מקנס שבמרוקו למשפחת שושן.

לפני בערך כ – 70 שנה, בשנת 1953, אני (קלרי) ומשפחתי עלינו ממרוקו לארץ ישראל. כשעלינו לארץ גרנו בצפון. היו לנו שם חיים מאד קשים, לא היה כסף ולא היה אוכל. במיוחד, הרגשנו את הקושי הנורא בהשוואה לחיים המאושרים, שהיו לנו במרוקו.

עד שיום אחד הגיע אבא עם בשורה מפתיעה: "אנחנו מתארחים בשבת אצל משפחת כהן בכפר חב"ד". " יש!!!", אחותי רחל צעקה מתוך שמחה והתרגשות. ומיד הלכנו לארגן את הדברים לשבת.

הנה הגיע היום המיוחל, הגענו לכפר חב"ד, שהיה נראה שומם ולא מטופח. "היכן משפחת כהן? הרי אני לא רואה פה כלום? חוץ מבתים נטושים ומלוכלכים"?!  אמר אחי הגדול מיכאל. "כן אני יודע, אין די משפחות, אך נסתפק במועט" אמר אבא בכנות.

מיד הלכנו לבית הקטן שהיה סמוך לבית הכנסת. הסתכלתי סביבי, הכול היה נראה כל כך מלוכלך ומבולגן. לא האמנתי, שיש מקום יותר גרוע מהבית שלנו שבצפון, אך בכל זאת, השבת עברה, והנה היא כבר יצאה לה.

ישבנו כולנו סביב השולחן הרעוע. ואימא פתחה בבשורה מפתיעה "אממ… רציתי לומר ש…. אנחנו נשארים בכפר לשנה הקרובה או יותר". "יש!!!" צעקה מרים אחותי בקול. "ו… קלרי אל תחשבי, שזה שעברנו דירה זה אומר שלא תלכי לגן" אמרה אימא בכל חלוש.

והנה הגיע היום הראשון בגן. נכנסתי לגן והמתח השתרר באוויר. בהתחלה היה קשה כי… כולן דיברו ביידיש ואני ידעתי רק מרוקאית, אבל אחר כך התרגלתי לדבר ביידיש והכל היה טוב יותר.

בברכה,  קלרי אדרעי.

הזוית האישית

הנכדה קלי: תודה סבתא שפינית מזמנך לספר לי על חיי הילדות המעניינים שלך. מאחלת לך בריאות, שמחה ונחת.