מאגר סיפורי מורשת

שמי טופז לוי ואני בת עשר נכדתה של סבתי עינת ואני רוצה לספר על ילדותה וחייה כפי ששמעתי ממנה.

סבתי, עינת פלשנר נולדה בשנת 1963 והתגוררה בבית פרטי בראשון לציון יחד עם ההורים שני האחים. יחד איתם בבית גר גם סבא של סבתא שלה ששמו "משה".

סבא של סבתי "משה" אהב לספר לה סיפורים על עליית משפחתו מרוסייה באוניית מעפילים וכיצד בני משפחתו על לארץ כדי להפריח את השממה. בתחילה הם גרו ביפו ואחר כך עברו לראשון לציון, שם הוא עבד ביקב בתור טועם יינות וגם צלצל בפעמון. בשכר עבודתו הוא קנה אדמה במחיר מוזל, שם גידל ענבים. בקרקע אחרת – בנה את ביתו מאבנים וטיט (חול ומים).

בתקופת ילדותה בעיר ראשון לציון לא היו כבישים, היו רק חולות. בחצר הבית שבו התגוררה, ההורים שלה גידלו עצי פרי: תפוח עץ, תפוזים, בננות ושסק.

כשהייתה בת שלוש הלכה לגן דתי. בגן הבנים והבנות התפללו ושחקו בנפרד. בכל בוקר לפני כניסה לגן היא הייתה הולכת למכולת (סופר קטן) של "חיה" והייתה קונה שם לחם, לחמניות וחלב ובצהרים הייתה נפגשת עם חברות מהשכונה. היא הייתה משחקת איתן משחקים שונים לדוגמא: חבל, גומי, משחקי כדור, גולות ובנוסף הן בנו ביחד תיבת דואר מקרטון וככה הן התכתבו ביניהן במכתבים.

לסבתי היה סוס נדנדה מעץ שאהבה להתנדנד עליו. בתקופת ילדותה היא הייתה משחקת גם בבובות עם חברותיה וכשאחת הבובות נשברה הייתה הולכת לתקן אותה בבית חולים לבובות בראשון לציון (לבית חולים היו מביאים את הבובה השבורה ומתקנים אותה).

כאשר גדלה לקראת גיל חמש הייתה מטפסת על עצים במטרה לקטוף את הפירות שהיו על העץ ולמכור אותם. לפני שהייתה מוכרת אותם היא הייתה שוקלת אותם.

את לימודיה בבית הספר למדה מכיתה א' עד כתב ח' בבית הספר "חביב" – זהו בית הספר העברי הראשון בארץ. כשסבתי הייתה בגיל עשר פרצה מלחמת יום כיפורים. במלחמה היו הרבה אזעקות והפגזות וכדי להיות בטוחים ולהסתתר ההורים שלה חפרו תעלה בחצר ובצדי התעלה שמו שקים של חול. היא סיפרה לי, שבתקופת המלחמה היא גידלה תולעת משי (זחל של הפרפר) על עץ תות שהיה בחצר.

סבתי בצעירותה בטיול עם חברותיה בחרמון

תקופת החגים והחופשות

לסבתא יש זיכרונות מחג ראש השנה, היא זוכרת את ההכנות לחג ראש השנה. היא הייתה הולכת עם אימא שלה לחנות דגים. בחנות היו בריכות של דגים טריים והמוכר היה דג את הדג שהם רצו עם רשת, בדרך כלל זה היה דג מסוג קרפיון. אחר כך המוכר היה עוטף את הדג  בנייר עיתון ושם אותו בסל. כשחזרו הביתה הן היו מניחות את הדג בתוך האמבטיה המלאה מים – שם הוא היה שוחה עד ערב החג.

לקראת ערב החג אימא של סבתי הייתה מוציאה אותו מהאמבטיה, נותנת מכה לדג על מנת להרוג אותו ואז היא הייתה מנקה אותו. חותכת אותו מבשלת אותו, למאכל הזה קראו – גפילטע פיש, קציצות דגים עם גזר מבושלות במים חמים.

לקראת חג פסח סבתי עזרה להכשיר את הבית לחג, בכך שהיא הייתה לוקחת את הפמוטים לחצר, מנקה את הפמוטים עם חול חומץ ולימון – כך ציחצחו את הכלים עד שהבריקו.

בחופשת פסח היא הייתה נוסעת בשלושה אוטובוסים לדודה במושב בית לחם הגלילית ושם בילתה את  חופשתה. במהלך היום בחופשה עבדה במושב במיון פרחים לפי גודל וצבע. בשעות הערב שמעה סיפורים מהדוד שלה שסיפר על איך שהוא עזר ליהודים שהגיעו לנמל חיפה באוניית המעפילים. כיצד הוא הצליח להבריח אותם מהטורקים, כי הטורקים לא רצו את היהודים בארץ.

במהלך החופש הגדול סבתא הייתה הולכת לבדה ברגל מהבית שהתגוררה עד לקצה השני של העיר לביתה של סבתה ששמה "חנה". בדרכה הייתה הולכת דרך גן העיר ושם הסתכלה על חיות כגון: קופים, תוכים, עזים. בנוסף היה שם גם מתקן של סוס מברזל שאהבה להתנדנד עליו. היא הייתה אוהבת לבלות עם סבתא שלה שלימדה אותה לתפור, לסרוג ולשמוע סיפורים על הילדות שלה.

אחד מהסיפורים שסבתא חנה סיפרה לה היה על אחותה, "פאני מאירוביץ". בשנת 1885 בתאריך 15 לחודש אב, יצרה פאני את דגל   הלאום של מדינת ישראל יחד עם "ישראל בלקינד". הם יצרו את הדגל לכבוד החגיגות שהיו במושבה, יום הולדת השלישי להקמת המושבה וחג לאיכרי העיר. את הדגל הם יצרו מגזירה והדבקה של יריעות בד בצבע לבן וכחול, את הדבק הם הכינו מקמח ומים.

בכל שבת בחופשת הקיץ היו אוהבים ללכת לטייל סבתי, ההורים ושני האחים שלה. הם היו נוסעים במשאית ציבורית לבילוי בחוף הים בתל-אביב, הם גם היו נסעו באוטובוס לאילת, וישנו על חוף הים בשקי שינה טיול נוסף שהיה עצוב שהם נסעו לטיול לחרמון דרך חברת מקורות (עבודה של אביה). בשבת וכשהגיעו לחרמון גילו שהייתה סופה בחרמון ולא היה אפשר להיכנס ולכן חזרו חזרה בעצבות הביתה.

שהגיעה לגיל 18 התגייסה לצה"ל, היא שירתה בחיל חימוש. בתפקידה דאגה לתקינות הציוד בבסיס.

הזוית האישית

סבתא עינת: מאוד נהניתי לספר לנכדתי טופז על הילדות שלי היה מרגש ותמיד כיף עם נכדתי. אני רוצה לאחל שתמיד נעשה דברים ביחד שיהיה לנו זמן איכות ביחד.

טופז: מאוד נהניתי לשמוע על סיפור ילדותה של סבתי היה מרתק ומעניין נהניתי לעבוד עם סבתי בשיתוף פעולה אני רוצה לאחל שנמשיך לעשות דברים ביחד.