מאגר סיפורי מורשת

שמי בלהה, נולדתי במושבה קדימה. ההורים והמשפחה שלי היו בין המקימים של היישוב שנוסד בשנת 1933. הישוב היה ישוב קטן. בילדותי  אהבנו לשחק בחוץ בחצר הבית עם ילדי השכנים, היינו מטפסים על העצים ושהינו הרבה בטבע.

בוקר אחד, כשנגשתי לדלת הבית עמדה חתולה קטנה ליד הדלת וייללה. מיד הלכתי להביא לה קערה עם חלב, היא שמחה ושתתה את כל החלב ליקקה את השפתיים ואני עמדתי ונהניתי. היא הייתה חתולה קטנה שחורה עם כתם לבן בצוואר, קראתי לה מיצי. ומאז היא אימצה אותנו כמשפחה ואנחנו אותה כחברה. הייתי מאוד קרובה אליה והיא הייתה אצלנו שנתיים בערך. מאוד נקשרתי אליה ואהבתי לשחק איתה. עד שיום אחד תוך כדי  משחק היא שרטה אותי קלות, אבא ואימא שלי מאוד נבהלו ונסענו לנתניה שהיא העיר הקרובה ללשכת הבריאות וטופלתי. חזרנו הביתה וכעבור כמה ימים ההורים חשבו שאולי לא כדי שהיא תישאר אצלנו.

אבא שלי לקח שק, שם את מיצי בשק, עלה לאוטובוס ונסע לנתניה, שם הוא שחרר אותה ברחוב. אני הייתי מאוד עצובה, לקח לי זמן להתאושש. אחר כך כשהייתי בת שמונה עברנו לגור בנתניה ובכל פעם כשהייתי רואה חתולה שחורה עם כתם לבן בצוואר, חשבתי אולי זאת מיצי ושמחתי. אבל כשקראתי לה בשמה היא לא הגיבה, וכך זה היה בילדותי וגם כשגדלתי והייתי נערה ועדיין חיכיתי למיצי…

צבא

התגייסתי לצבא באוקטובר בשנת 1964. לאחר הטירונות שנמשכה שישה שבועות, עברתי קורס כתבניות והוצבתי לשרת ככתבנית ביחידה קטנה שהייתה חלק ממפקדת קצין חימוש ראשי בבסיס הצבאי בתל השומר. גרנו בנתניה והייתי נוסעת כל יום לבסיס ובחזרה בתחבורה הציבורית ולפעמים גם בטרמפים, מה שהיה די מקובל. השירות היה רגיל ועבר די בכיף ללא חוויות מיוחדות. כיוון שזו הייתה יחידה קטנה היינו כמו משפחה והייתה אווירה נעימה. עם חלק מהחיילים ששירתו איתי שמרתי על קשר גם אחרי השירות אבל עם השנים הקשר התרופף. במבט לאחור – זו הייתה חוויה טובה.

בעת שירותי הצבאי

הזוית האישית

גוני: היה ממש כיף, למדתי הרבה על החיים של סבתא בילדותה.

סבתא בליק: היה לי מאד נעים לשבת עם גוני נכדתי, להעלות זכרונות מהעבר ולשתף את גוני בהם ובכלל הישיבה ביחד גרמה לנו להתקרב יותר ולשתף יותר.