מאגר סיפורי מורשת

שמי ליאור קריב השנה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בחרתי לשתף את סבתא שרה סווירי ולתעד את סיפורה.

סבתא שרה מספרת:

נולדתי בבוקרשט, עיר הבירה של רומניה, בחג שמחת תורה, שנה לפני קום המדינה.

אימא שלי, קלרה ואבא שלי, מקס שהיו ניצולי שואה ותכננו וכבר היו בדרכם לארץ ישראל, אלא שאז ירד מסך הברזל והם נשארו ברומניה עוד תשע שנים, מאחר ולא איפשרו ליהודים לצאת. כשמלאו לי שש שנים נולדה אחותי הקטנה והיחידה ליאורה.

עלינו לארץ בשנת 1958 וגרנו יחד עם המשפחה של אימא שלי שעלתה עם קום המדינה. בשנים ההם גרו מספר משפחות באותה דירה. המטבח, המקלחת, שירותים התחלקו בין מספר משפחות.

הייתי צריכה ללמוד עברית, כדי להשתלב בחברת ה"צברים", כך נקראו ילדים ילידי הארץ. אחרי שלמדתי לקרוא, גילתי ספרייה מול הבית שבו גרנו ביפו. הפכתי לאורחת קבועה בספרייה וכך למדתי עברית טובה במהירות. אני זוכרת שביקשתי מהספרנית שתציע לי ספרי ילדים עם סוף טוב. הספרים לקחו אותי לעולמות רחוקים וקסומים. תוך זמן קצר, בזכות הקריאה המרובה, הקפיצו אותי כיתה והעברית הייתה טובה מאוד.

כך כעבור שנתיים עברנו מיפו לבת ים ושם סיימתי לימודי בבית הספר היסודי א.ד. גורדון. אחרי סיום הלימודים בכיתה ח', המשכתי ולמדתי בתיכון חשמונאים בבת ים. אלו היו שנים מאתגרות מבחינת לימודים, מי שקיבל שלושה ציונים שליליים נשאר כיתה. המעבר מבית ספר עממי לתיכון היה קשה מבחינה לימודית וחברתית. במשך הזמן מצאתי חברים חדשים וגברתי על הקושי בלימודים. אהבתי בעיקר את שיעורי הספרות, התנ"ך, ושיעורי האנגלית. אהבתי את המסיבות בבתים של החברים שלי ואת השעות הרבות שביליתי בחוף סיפלס שבבת-ים. בבית היה לנו כלב בוקסר גיני והיה לנו פסנתר. הכלב גיני והפסנתר היו שייכים לאחותי ליאורה ואני קינאתי בה ממש!

מאלבום ילדותי

ההתבגרות

כך עברו להם השנים בתיכון חשמונאים בבת ים, קבלת תעודת בגרות. המשכתי את לימודי, מיד לאחר מלחמת ששת הימים, למדתי בסמינר בבית הקרן ירושלים. אלו היו השנים הראשונות של איחוד ירושלים. הייתה אווירה של שמחה והתלהבות מהאפשרות לבקר בכותל המערבי, בסמטאות העיר העתיקה. טיילנו ברמאללה, שכם, קבר רחל, וחברון. אלה שנים קסומות ושמחות.

השירות הצבאי

עם סיום לימודי בסמינר, התגייסתי לצה"ל כמורה חיילת. לימדתי אנגלית באילת ואהבתי את הילדים, את העבודה, את המקום, ואת אווירת החופש שהייתה אז באילת. הכרתי המון חברים חדשים שהפכו לחלק מהחבורה שלי במשך שנים רבות. בצבא הכרתי את מגי כוכבי שהכירה לי את ג'ורג', בעלי לעתיד. התחתנו ב 021273. חגגנו את ירח הדבש בשארם א שייח' – ליד היישוב אופירה ולכן קראנו לבן הבכור שלנו אופיר.

בשנים הראשונות גרנו בהרצליה, אני הייתי מורה וג'ורג' היה קצין בצבא הקבע. המשכתי את לימודי באוניברסיטה בחוג לבלשנות. תוך תקופה קצרה נולדו לי תאומות. אני זוכרת את אורך עגלת התינוקות שבה הורדתי אותן לטיול. היא הייתה כל כך ארוכה שלא יכולתי לחצות כביש מבלי שמישהו יעצור את התנועה בנתיב הנגדי.

אני נזכרת כמה קשה היה קשה לטפס את שלושת הקומות עם תינוקות וחבילות. מהר מאוד נאלצנו לעבור לדירה יותר גדולה עם מעלית. למרות שהיו לי שלושה תינוקות בבית, תמיד יצאתי לעבוד והעדפתי לשלם לעזרת מטפלות, כי העבודה נחשבה בעיני למנוחה מהתינוקות. השנים הראשונות היו קשות מאוד וכל מה שרצינו זה קצת שקט ואפשרות לישון לילה שלם בלי הפרעות.

כעבור שנים הילדים גדלו והתחלנו לטייל וליהנות ביחד. בסוף שנות השמונים, בנינו בית ועברנו לגור שוב בהרצליה. בנינו בית יחד עם נמרודי.

הזוית האישית

ליאור: היה לי מאוד כייף להקשיב לסבתא, לשמוע את כל הסיפורים ולתעד אותם.

סבתא שרה: היה לי מאוד כייף לספר לליאור את מה שאני חוויתי כילדה.