מאגר סיפורי מורשת

אימא שלי נולדה בשנת 1977  בברית המועצות. היא נולדה באי בשם סחלין שזה מאוד רחוק ועכשיו זה שייך לרוסיה. בגיל שמונה חודשים ההורים שלה החליטו לחזור לסבתא רבתא וסבא רבא שלי לעיר זפורוז'יה (עכשיו זה אוקראינה).

זו הייתה טיסה ארוכה של 12 שעות עם עצירה לכמה שעות בעיר אחרת. פעם לא היה אוכל לתינוקות כמו עכשיו שצריך רק לערבב עם מים היה צריך להכין אותו עם חלב על הגז, בזמן הטיסה החלב התקלקל ולא היה מקום להכין אותו. אימא שלי הייתה רעבה, היא בכתה והם הלכו למסעדה וביקשו להכין להם אוכל לתינוקות. המלצרים היו בהלם כי אף פעם לא הכינו אוכל לתינוקות.

הם קנו לאימא שלי נקניקיה קשה כדי למצוץ אותה כמו מוצץ בזמן הטיסה ומאז שאימא שלי אוכלת נקניקיה קשה היא צוחקת בגלל שהיא נזכרת בסיפור.

אימא שלי סיימה בית ספר כמו כל ילד באוקראינה. אחרי בית ספר התקבלה לאוניברסיטה ולמדה להיות מורה לאנגלית.

בזמן הלימודים אימא שלי פגשה את אבא שלי. הוא כבר סיים את האוניברסיטה ועבד בתור מהנדס. אימא שלי גם סיימה את האוניברסיטה והתחילה לעבוד בתור מורה בבית הספר. לאחר שנה שאימא שלי עבדה ההורים שלי החליטו בשנת 2000 לעלות לישראל.

כעולים חדשים להורים שלי היה קשה בלי שפה, בלי חברים ובלי עזרה הם לא ידעו מה לעשות כי בכל מקום צריך את השפה העברית לדוגמה בבנק היה להם קשה לפתוח חשבון כי הם לא ידעו לדבר עברית.

למזלם האנגלית של אימא שלי מאוד עזר כי בארץ כמעט כולם יודעים אנגלית. מכושר ברירה הם התחילו לעבוד במפעלים כעובדים זוטרים. אימא שלי עבדה במפעל ביסלי ואבא שלי עבר במפעל בוופלים.

בשנת 2002 אימא שלי הולידה את האח הגדול שלי והם לא ידעו מזה גן לילדים ומזה בית ספר בישראל הם התחילו ללמוד את השפה העברית ולאון (אח שלי) הלך לבית ספר.

אימא שלי החליטה לא להיות מורה בישראל ולמדה מקצוע חדש, עברה עבודה ועבדה כמנהלת חשבונות. אבא שלי החליט להמשיך כמהנדס, למד עברית ותוכנות רלוונטיות והצליח. בשנת 2012 אני נולדתי.

לא אימא ולא אבא לא למדו בבית ספר בישראל, לא הלכו לצבא בישראל, אבל אימא תמיד אומרת שבזכותו הילדים שלה היא עברה את כל תהליכים אלו ומאוד מקווה שגם "תלמד" אותנו באוניברסיטה בישראל.

כשביקשתי מאימא לספר את סיפור חייה היא סיפרה לי אותו בכיף, אבל הוסיפה שהיא עכשיו רק בת 45 והיא מאוד מקווה שיהיה לה המשך שמח ומעניין.

הזוית האישית

מישל: אימא וסבתא סיפרו לי בבית וזה היה מעניין, נהנתי גם לשמוע את הסיפורים של אחרים.

אמא של מישל: נהנתי מאוד לעבוד עם מישל לספר לה כל מיני דברים מפעם.