מאגר סיפורי מורשת

סבתא מרים באר מספרת

מקור השם שלי מרים הוא על שמה של סבתא שלי מרים, אבל שם החיבה שלי הוא מירי. שם המשפחה הקודם של שלי היה פרידמן. מקור השם הוא מטרנסילבניה. תאריך הלידה של שלי הוא ה – 1949/ 12 /1, מקום הלידה שלי הוא יפו.

יש לי  אחות גדולה ששמה טובה ואח קטן ששמו חיים. אימא שלי ששמה שרה הייתה עקרת בית, ולאבא שלי ששמו משה היה בית מלאכה לנעליים. בילדותי, אני דיברתי בבית ביידיש ועברית.

נולדתי ביפו ב-1949, בתקופה שבה ישראל הייתה מדינה צעירה שעדיין נאבקת להתבסס ולהבטיח את גבולותיה. שנות ה-50 וה-60 התאפיינו במספר אירועים ונושאים משמעותיים שמשכו את תשומת הלב של החברה, כולל: הקמת מדינת ישראל בשנת 1948 והעימותים המתמשכים עם מדינות ערב השכנות שבאו בעקבותיה. ההגירה ההמונית של פליטים יהודים וניצולי השואה לישראל, שהביאה אתגרים והזדמנויות חדשות למדינה הצעירה.

משפחתי גרה ביפו ואני חייתי בבית דתי. הייתי ילדה ג'ינג'ית, מאוד מקובלת והיו לי הרבה חברים מהיסודי ומהתיכון. אני גרתי בבית גדול במרכז יפו, את בת המצווה שלי חגגתי במסיבה בחצר הבית.

בילדותי, אני והאחים שלי נהנינו לשחק במשחקים כמו מחבואים, תופסת, קשקושים וגולות. אנחנו  גם שיחקנו במשחקי לוח ומשחקי קלפים כמו דמקה ורמי עם משפחה וחברים. בזמני הפנוי אני אהבתי לקרוא ספרים, לשמוע מוזיקה ולשחק בבובות. בנוסף, גם עזרתי בעבודות הבית ולפעמים עבדתי עם אבי בסדנת הנעליים שלו.

למדתי בבית ספר יסודי "ויצמן" ובתיכון "אשכולות" שביפו. אהבתי ללמוד מלאכה ותנ"ך ולא אהבתי ללמוד מתמטיקה. רוב המורים שלי היו אדיבים ותומכים, אבל היו כמה שהיו קפדניים ומשמעתיים. העונש על התנהגות לא הולמת היה כתיבת שורות.

המאכלים האהובים שלי הם מאכלים יהודיים מסורתיים כמו לחם חלה, מרק כדורי מצות וגפילטע פיש. אני גם נהנית מקינוחים כמו רוגלך וחלבה.

גדלתי על האזנה למגוון מוזיקה, לרבות שירי עם ישראלים פופולריים ומוזיקה ביידיש. כשאני נכנסתי לשנות העשרים לחיי בשנות ה-70, הנוף המוזיקלי השתנה במהירות. להקות מוזיקה ורוק מערביות מבריטניה ומארצות הברית הפכו פופולריות יותר בישראל, ואני מצאתי את עצמי נמשכת לסאונד החדש הזה. אני הייתי מאזינה ללהקות ישראליות פופולריות כמו כוורת ואריק איינשטיין, וגם להקות בינלאומיות כמו הביטלס ולד זפלין. מלבד האזנה למוזיקה, אהבתי גם לרקוד. במסיבות ואירועים אני רקדתי, ריקודי עם ישראלים כמו הורה והמדרגה התימנית, בנוסף התלהבתי מסגנונות מערביים פופולריים כמו רוקנרול ודיסקו.

במהלך שנות ה-70 בישראל היו אמצעים ואמצעי בידור שונים שאנשים נהנו מהם, ביניהם טלוויזיה, מוזיקה וסרטים. אני  וחברותיי התאספנו לא פעם לצפות בתוכניות פופולריות כמו "קרובים קרובים " ו"זהו זה!". אנחנו גם נהנו להאזין למוזיקה של אמנים ישראלים מפורסמים כמו אריק איינשטיין, שלמה ארצי ועפרה חזה.

מלבד בידור, תקשורת הייתה היבט חיוני בחיי היומיום באותה תקופה. למשפחה שלי היה טלפון בבית, וזה היה מותרות בזמנו. אנחנו השתמשנו בו כדי לתקשר עם בני משפחה וחברים, ולפעמים אף שיתפנו אותו עם שכנינו.

במבט לאחור על שנות העשרים לחיי, יש לי הרבה זיכרונות נעימים מריקודים והאזנה למוזיקה עם חבריי.

אני נכנסת לשנות העשרים לחיי בשנות השבעים, היחסים בין גברים ונשים החלו להתפתח. היכרויות היו תהליך מסורתי יותר. גברים בדרך כלל היו מחזרים אחרי נשים על ידי כך שהביאו להן פרחים או מוציאים אותן לארוחת ערב ולסרט. לא היו טלפונים סלולריים או מדיה חברתית בשנות ה-70. אנשים הסתמכו על טלפונים קוויים ועל דואר חלזונות כדי לשמור על קשר זה עם זה. אני ובעלי הינו מחליפים לעתים קרובות מכתבי אהבה בזמן שאנחנו יצאנו, מסורת שנמשכה גם לאחר שנישאנו.

משפחתי נהגה ללכת לבית הכנסת ביום שישי ובחגים ולעשות קידוש. לא שירתי בצבא, בגלל שגדלתי בבית דתי. אני ובעלי הכרנו על ידי שידוך. הדוד של בעלי ראה אותי בחתונה והמליץ לאחיו (בעלי) להכיר אותי. אני ובעלי התחתנו ב"אולמי ארגמן" בחולון. בעלי  אוהב לצפות במשחקי כדורגל ואני אוהבת לקנות לי ולמשפחתי מתנות.

יש לי ארבעה ילדים ושבעה נכדים. ילדיי עוסקים במקצועות מאוד שונים, אחת שופטת, השנייה מורה, השלישית עובדת בקופת חולים ובני מהנדס.

אני וסבתא

הזוית האישית

סבתא מרים: אנחנו נהנינו לעבוד יחד ולהעלות סיפורים מהעבר ונהנינו ללמוד וללמד על טכנולוגיה בעולם כיום. שמחנו להכיר אחד את השני יותר טוב מאחלים אחד לשני שנהיה מאושרים תמיד.

יונתן: נהנתי לשמוע את סיפור חייה של סבתי מרים ולתעד אותו.