מאגר סיפורי מורשת

שמי אביהו גרושקא, נולדתי ב-11.3.1949 בישראל, בעיר תל-אביב. כשנולדתי, אבי רצה לקרוא לי על-שם אביו, אברהם, אך אמי חשבה שזה שם גלותי והציעה את השם אביהו שלדעתה הוא גם מיוחד וגם מרמז על סבא אברהם.

אמי, חיה, נולדה ברוסיה. הוריה נפטרו ממחלה והיא ואחותה ושני אחיה היתומים, עברו ממשפחה למשפחה עד שדודתה בארה"ב סידרה להם אישור כניסה למדינה, ואספה אותם לביתה שכבר גרו בו מעל 10 ילדים. בשנות השלושים עלתה לארץ, שם הכירה את אבי.

אבי, שמואל, נולד בפולין. כבר בצעירותו הוא הקים ביחד עם חבריו קבוצה שהתאמנה לקראת העלייה לארץ ישראל. בשנות השלושים הם עלו לארץ והתיישבו בה. מספר שנים לאחר מכן, כשהסתדר בארץ, הוא חזר לפולין על-מנת להביא לארץ את 4 אחיותיו שנותרו שם.

ילדותי עברה עלי בתל-אביב, בהתחלה ברחוב ישראליס ולאחר מכן, בגיל 6, עברנו לרחוב בלוך. היום קשה להאמין, אבל כשעברנו לרחוב בלוך, הרחוב היה דרך עפר שבה הסתובבו פרות וכבשים.

בתקופת ילדותי לא היו קיימים טלוויזיות, מחשבים וטלפונים סלולריים. גם טלפונים רגילים היו בבתים ספורים בלבד. אני וחברי אהבנו לשחק ברחוב, בחצרות הבתים ובמגרשים הריקים שעדיין היו ברחוב. היו לנו משחקים רבים כדוגמת מחבואים, תופסת, כדורגל, סטנגה (כדורגל מדרכות), קפיצה בחבל, קלאס, דודס (שבע אבנים), חמש אבנים ועוד משחקים רבים. גם אהבנו לעשות כל מיני תעלולים ולהבהיל את העוברים ושבים.

בילדותי היו לי אין ספור תחביבים: ציור, איסוף בולים, איסוף מטבעות, איסוף גלויות, איסוף ניירות מסטיקים, איסוף מפיות, איסוף סמלים, ועוד, ועוד, ועוד. אבל, התחביב העיקרי שלי היה כל מה שקשור במטוסים, כולל בניית דגמי מטוסים והטסת טיסנים.

בבגרותי התחביב העיקרי שלי הנו "עשה זאת בעצמך" שבמסגרתו בניתי רהיטים רבים לביתי. אני גם אוהב לתקן כל מיני דברים. תחביב נוסף הוא צילום ויצירת אלבומי תמונות.

למדתי בבית הספר היסודי אליעזר בן-יהודה. בשנת 1956, כשהייתי בן 7, פרצה מלחמת סיני. אני זוכר שבבית ספרי הקימו בחצר חומות מגן משקי חול וגם הקימו קירות מגן מול כל הכניסות. בבתים כיסו את כל החלונות בנייר צלופן אדום בכדי שמטוסי האויב לא יראו את האור בבתים.

בזמני לא הייתה קיימת חטיבת הביניים. בית הספר היסודי היה מכיתה א' ועד כיתה ח' ואילו הלימודים בתיכון היו מכיתה ט' ועד י"ב. למדתי חשמלאות רכב בבית ספר תיכון מקצועי.

התגייסתי לצה"ל בשנת 1967. בזמן שהייתי בטירונות פרצה מלחמת ששת הימים ולקחו את כל הטירונים לסייע בעורף, למאמץ המלחמתי.

מאחר ולמדתי חשמלאות רכב, הוצבתי לשרת בחיל חימוש. שירתי שנתיים בירושלים ובשנת 1969 עברתי לשרת בבקעת הירדן. בתקופה זו התרחשה מלחמת ההתשה והאזור בו שירתי נודע בשם "ארץ המרדפים", אחר חוליות מחבלים. הרכבים שהשתתפו במרדפים ובהגנה על צירי התנועה נשחקו מדי יום ונזקקו לתחזוקה רבה שאותה סיפקנו בסדנה בה שירתי.

לאחר שהשתחררתי נרשמתי לאוניברסיטת בן גוריון בנגב שם למדתי והוסמכתי להיות מהנדס מכונות.

במשך 4 שנים עבדתי עם אבי בעסק הזגגות שלו. אבא שלי היה זגג ותיק שזיגג בניינים ידועים רבים וביניהם הבימה, היכל התרבות של ת"א, מוזיאונים רבים, בתי עירייה רבים, אוניברסיטאות רבות, הבית הראשון באילת, ועוד מבנים רבים אחרים. בזמן עבודתי אתו השתתפתי בזיגוג האוניברסיטה שבה למדתי בבאר שבע.

בעקבות לימודי הנדסת המכונות, עברתי לימודי הסבה למחשבים ובזה עסקתי בתעשייה האווירית במשך 36 שנים, עד לפרישתי לגמלאות.

את אשתי עליזה ז"ל, הכרתי בעת שלמדתי באוניברסיטה והיא עבדה כספרנית.

בכפר סבא נולדו לנו 3 בנות ולאחר מכן 4 נכדים.

בשנת 2016, בגיל 67, פרשתי לגמלאות, כך שיכולתי להתמסר לתחביבים, לצאת לטיולים ולבקר את הנכדים.

הזוית האישית

נעמה: בעבודתי עם סבא זכיתי להכיר אותו יותר, לשמוע על מסלול חייו, על חיי הוריו ועל התקופה השונה שבה הוא גדל. נהנתי ללמוד עליו ולדבר איתו.