מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1932 אחרי מאורעות 1929 ולפני מאורעות 1936.

 

השושלת שלנו מתחילה בשנת 1875 כשסבי מצד אבי, עלה ארצה מצנעא שבתימן, בדרך לא דרך עם אביו.

בתקופה זו, הטורקים שלטו בארץ וסבי היה בחור צעיר. הטורקים הכריחו אותו לשרת בעזה במשך שנתיים.

 

כשעזבו הטורקים את הארץ נכנסו האנגלים והחיים בארץ לא היו קלים. זאת הייתה תקופה המאורעות, בה, כנופיות של ערבים התנכלו ליהודים ורצחו בהם.

 

המשפחה של אבי גרה באותה חצר עם משפחה ערבית(במנשיה-על גבול תל אביב יפו). יום אחד התפרצו לחצר משפחת אבי, ערבים, על מנת להרוג את משפחתנו. בעל החצר, הערבי, הבריח אותם וכך הציל את משפחתו של אבי בזה שהוא עמד חוצץ והגן בגופו על משפחתנו. אותו איש ערבי, לא שכח כי סבתא שלי, הצילה את הילד העשירי שלו. היא עשתה זאת בכך שהניקה אותו לאחר שאמו נפטרה בלידתה וכך נתנה לו חיים.

 

 

 

אוסיף עוד דבר שהייתה תקופה של רעב בארץ. אבי בתור ילד אסף חרוזים וחפצים מהבית, כדי להחליף אותם בבית הספר, עם תלמיד שתמיד היה לו מה לאכול. תמורת החרוזים והחפצים, אבי קבל פרוסת לחם מרוחה בחמאה.

 

עברנו את כל מלחמות ישראל ושרדנו. אני לא בטוחה שהילדים של היום היו שורדים זאת.

באותה תקופה הסתפקנו במועט וחינכו אותנו לערכים.

 

התגייסתי לצבא בינואר 1951, אחרי חודש טירונות הוצבתי למטכ"ל למחלקת מבצעים, ראש המחלקה היה אלוף מישנה, יצחק רבין. השרות במחלקת המבצעים היה מעניין, עם הרבה מתח, תחת לחץ והרבה שעות עבודה.

הייתה זאת תקופה של "הפדאיון" כנופיות ערביות שרצחו בכל הזדמנות שהייתה להם.

חברה שלי, ברברה, ששירתה באגף המודיעין, נרצחה  על ידי כנופיה ערבית כאשר מילאה תפקיד בדרום.

זאת הייתה ההתמודדות הראשונה שלי עם מוות של חברה וזה היה קשה ביותר.

 

השתתפתי גם בתמרון צבאי מחוץ למטכ"ל, אך באמצע התמרון נפטר הנשיא וייצמן. היינו מוכרחים לחזור למטכ"ל, כדי להפעיל את מבצע ההלוויה של הנשיא הראשון שלנו.

 

הייתה לי זכות לשרת במחלקה עם קצינים מוכשרים שהתפרסמו אחר כך, כשמילאו תפקידים שונים בחייה של המדינה ובראשם יצחק רבין.

 

תשע"ו, 2016