מאגר סיפורי מורשת

שמי יאיר יגיל, נולדתי בפרדס חנה. בגיל שלוש עברנו לגבעתיים, בכיתה ו' עברנו לכפר מישר, במסגרת תכנית: "מהעיר אל הכפר".

בית ספר וחופשות

למדתי בבית ספר אזורי של כל הישובים בסביבה. בית הספר היה ליד כפר נטוש עם הרבה חורשות ויער והיינו מעט מאוד ילדים. למדנו שתיים או שלוש כיתות ביחד והיינו באים רכובים על חמור או ברגל לבית הספר. בשעות אחר הצהריים טיפסנו על העצים, קשרנו עליהם חבלים והתנדנדו עליהם. בזמן הפנוי שלי, אהבתי גם לקרוא. בחופשות הייתי עוזר במשק של הוריי ולפעמים הייתי נוסע לחברים בגבעתיים. את התיכון למדתי בגימנסיה של רחובות, למדתי בטכניון ואחר כך עבדתי בתור מהנדס כימאי.

צבא ועבודה

בצבא שירתי בקרייה למחקר גרעיני במשך ארבע שנים, כולל שירות קבע. עבדתי במפעלי הפוספטים. עשיתי תפקידים שונים: הייתי מנהל של המתקנים, עבדתי בשיווק, בעזרה טכנית ללקוחות שרובם היו מחוץ לארץ. התפקיד האחרון שלי היה: מנהל מחקר ופיתוח. יצאתי לפנסיה בגיל 65 ושבועיים אחרי כן חזרתי לעבוד כיועץ עבור חברות הנדסה שונות בפרויקטים בארצות שונות. עד לפני כמה שנים בודדות עבדתי בתור עצמאי.

משפחה

התחתנתי לפני 58 שנים ונולדו לנו שלוש בנות: פזית, יעל וענת. כל השנים חיינו בדרום – בהתחלה בבאר שבע ואחר כך בעומר, שם אנחנו גרים עד היום. יש לנו שמונה נכדים ומאיה אחת מהם, אנחנו מאוד אוהבים אותם ושמחים בהם.

לאחר הפרישה לגמלאות

היום אני עובד בגינה, נפגש עם חברים, אנחנו מכינים יין וגם נפגשים פעם בשבוע לשתות יחד. אני מוריד סדרות מהאינטרנט לטלוויזיה וסרטים למאיה ועמית. בשנים האחרונות אנחנו טסים הרבה לחו"ל ומטיילים (כשהייתי תלמיד בבית הספר לא היו הרבה טיולים, רק טיול שנתי). על הטיולים שלנו כתבתי ספר אחרי שסיפרתי עליהם בעל פה ורותי המליצה שאכתוב אותם לפני שאשכח, כתבתי אותו לפני כמה שנים ויש עוד כמה תוספות שכתבתי מאז.

בתקופת הקורונה

תקופת הקורונה הייתה קשה ומבודדת, היה קשה לא לראות את הנכדים.

פעילות מרחוק בזום, באמצעות התוכנה השיתופית פדלט:

פסח עבורי

במשפחתנו נוהגים להזמין חברים ומכרים, גם מדתות אחרות. המאכלים שנוהגים לבשל במיוחד לקראת ערב זה גפילטע פיש, מרק עוף עם קניידלך, מנות עיקריות בשריות וצמחוניות ולפתן פירות. אנו נוהגים לערוך את הסדר בביתנו ומזמינים משפחה וחברים. האפיקומן שלנו: הנכדים הם האוצר הגדול ביותר שלנו.

זכרונות

הזיכרון הראשון שלי הוא החיילים האנגלים לפני מלחמת יום העצמאות בגבעתיים.

זיכרון טוב שלי הוא שהיינו ליד נמל התעופה ונסענו עם המשפחה כי היינו צריכים ללכת אחרי המלחמה.

זיכרון שאני מעדיף לשכוח: כשהייתי ילד אמא שלי נפגעה בתאונת דרכים.

פעילות לסיכום תקופת הקורונה במפגש פנים אל פנים ראשון בבית הספר

עבודה בעיסת נייר בכיסוי כפתורי פנינה שהכינה עבורי אשתי רותי במסגרת פעילות בנושא חפץ. לדבריה – משום שינשוף הוא סמל החוכמה

מימין: יאיר ושתיים מבנותיו בילדותן, משמאל: יאיר ואחותו משחקים בשלב בשנת 1950 

סרטון ברכה לסיום התכנית:

הזוית האישית

יאיר: מאיה, אני רוצה לאחל לך את כל הטוב שבעולם, היה לי כיף בתכנית, היינו הפעם גם סבא וסבתא ולא רק יאיר ורותי. גם למורן בהצלחה משנינו.

מאיה: היה לי כיף איתך בתכנית, שמחתי ללמוד עליך עוד דברים.