מאגר סיפורי מורשת

שמי נאוה ארבל, נולדתי בישראל – עפולה בשנת 1956. הורי – טובה ומתי עלו לארץ ללא משפחתם והתיישבו בעפולה. אמי הייתה מורה למלאכת יד (יצירה) ואבי עבד במפעל לייצור סוכר שהיה אז בעפולה.

במשפחתנו שלושה ילדים – אחותי הבכורה- נורית ז"ל, אני ואחי הצעיר ממני בעשר שנים – נועם. למדתי בעפולה בבית הספר היסודי "יזרעאל" ואחר כך בתיכון. אחרי השירות הצבאי בחיל האוויר, למדתי הוראה בסמינר המורים בטבעון "אורנים". כשסיימתי ללמוד חיפשתי מקום עבודה, וכך הגעתי למעשה לקיבוץ מזרע. כאן גם הכרתי את אלון ארבל בעלי.  נישאנו ויש לנו ארבעה ילדים וארבעה נכדים.

לפני שלוש שנים יצאתי לפנסיה, ומאז אני מטפחת תחביבים חדשים כמו קרמיקה, וישנים כמו עבודה בגינה. אני מאוד אוהבת לקרוא ולבלות עם הנכדים.

התקופה עליה אני רוצה לספר, היא על התקופה שבה הייתי צריכה לבחור מקצוע. בחרתי מכל המקצועות להיות מורה. הלכתי ללמוד באורנים למרות שלא הייתי בת קיבוץ, והיה נהוג שלומדים שם בני קיבוצים. בזמן לימודיי שכרתי דירה בטבעון, רציתי להיות עצמאית. למדתי שם שלוש שנים הוראה.

הייתי הולכת ברגל עד אורנים, ובסופי שבוע הייתי עובדת ככוח עזר לילדים בבית חולים "העמק".  גם בחגים ובכל הזדמנות הייתי מגיעה לעבוד.

עם סיום הלימודים חיפשתי עבודה וידעתי שאני רוצה לחיות בקיבוץ. ראיתי יום אחד בכניסה לחדר האוכל באורנים שמחפשים מורה בקיבוץ מזרע, שאלתי חברה שגרה בקיבוץ, האם כדאי להגיע והיא מאד המליצה. הגעתי לראיון עבודה בקיבוץ, וכך הגעתי לגור פה, התחלתי ללמד פה בכיתה ג' חמישה עשר תלמידים.

במהלך השנים הכרתי את בעלי שהוא בן הקיבוץ. לאחר החתונה, נשארנו לגור בקיבוץ ולמעשה עברו מאז ארבעים וארבע שנים. אחרי כמה שנים כמחנכת עשיתי הסבה לתחום החינוך המיוחד, ואחר כך עשיתי תואר ראשון, שוב באורנים.

התחלתי ללמד בשנת 1979 את קבוצת לפיד, הם היו אז בכתה ג' ולימדתי אותם עד כתה ו', כולל. אח"כ המשכתי ללמד קבוצות נוספות, ובשנת 1992 הלכתי ללמוד חינוך מיוחד בסמינר אורנים ולימדתי בביה"ס המשותף אופקים תלמידים שהיה להם קושי ללמוד לקרא ולכתוב, וגם חשבון. מאוד אהבתי ללמד ולראות את התקדמות הילדים. במהלך השנים השתלמתי ולמדתי עוד ועוד כיצד ואיך לעזור לילדים.

סיפורה של תמונה" ליל סדר משפחתי" 

התמונה צולמה בליל הסדר בשנת 1987 בבית של ההורים שלי. רואים את הכלים של פסח. התמונה צולמה בעפולה בערב אחרי הארוח. האווירה שמחה וחגיגית, כולם מחייכים ולבושים בלבן. בתמונה רואים את ההורים שלי, סבתא שלי (אמא של אבא) הבת שלי מורן והבן התינוק ארז. משהו הצחיק אותם. אני צילמתי את התמונה כדי שנזכור את האירוע. אחרי הצילום חזרנו לקיבוץ מזרע.

גלגולו של חפץ

סידור תפילה שהיה שייך לסבא שלי

החפץ שהחלטתי לשתף בו הוא סידור תפילה שהיה שייך לסבא שלי, והוא קיבל אותו לכבוד בר המצווה שלו.  הסידור עבר בירושה לאבי לאחר פטירתו של סבי, ולאחר מכן עבר אלי אחרי שאבא שלי נפטר. החפץ נמצא במשפחה משנת 1917, כריכתו של הסידור עשויה מעור, הסידור קטן והדפים דקים. הדפים בחלקם קרועים ורואים שדפדפו בהם הרבה פעמים. החפץ מחבר אותנו להיסטוריה של משפחתי, ומאוד מרגש אותנו להחזיק בסידור שגם סבי וגם אבי התפללו בו.

החלום שלי:

נאווה ארבל הקשר הרב דורי

הזווית האישית

היה לי ממש מעניין לראות איך נוצרים הקשרים עם הילדים, לחוות את התהליך, ואת הדרכים שמצאתם המחנכות, כדי שאנחנו המבוגרים נוכל להעביר את הסיפור שלנו, לילדים בצורה מעניינת.