מאגר סיפורי מורשת

שמי גילה קרן, הוריי עלו לארץ ממצרים בשנת 1949 שנה לאחר קום המדינה. הם התיישבו בקיבוץ עין שמר יחד עם חבריהם מתנועת השומר הצעיר. כשנה אחרי עלייתם נשאו הוריי, ואני נולדתי בדצמבר 1952 בבית יולדות בחדרה. בעודי תינוקת התגוררתי, למורת רוחם של הוריי, בבית הילדים. מטפלת הייתה משגיחה עלינו במהלך היום והלילה, והוריי זכו לראות אותי למספר שעות בודדות בשעות אחר הצהריים.

בהיותי בת שנתיים הורי עזבו את הקיבוץ על רקע חילוקי דעות עם מזכירות הקיבוץ. חלק מקבוצת המצרים החזיקו בדעות פוליטיות שלא טעמו את עמדות הקיבוץ ולכן גורשו.

עזבנו את הקיבוץ ללא כל ועברנו להתגורר בבית סבתי. כשרווח לנו הוריי רכשו דירה בתל אביב ברחוב אבן גבירול ושם התגוררתי עד גיל 12. בגיל 12 עברתי לחולון ושם סיימתי בית ספר יסודי ותיכון. בצבא שרתי בבית ספר לצניחה ואף זכיתי לצנוח ולענוד בגאווה כנפי צניחה.

לאחר תום השירות למדתי בסמינר לוינסקי, שהיה ממוקם אז ברוחב בן יהודה. בשנה השלישית ללימודי בסמינר הכרתי את בעלי, מרון קרן ז"ל. נישאנו ברוב פאר והדר באולמי דליה ברחוב המסגר בתל אביב. לאחר הנישואים התגוררנו שנה בחולון ומשם עברנו למגדל העמק.

עם בעלי מרון ז"ל

כאן נולדה בתי הבכורה הדס, אימא של עמית. הדס הייתה תינוקת יוצאת דופן, יפה, נעימה ומאוד חכמה. יחד בילינו שעות במשחקים, בקריאת סיפורים ובטיולים בחיק הטבע. את המשחקים בניתי בעצמי למשל מכונית נבנתה מבקבוק פלסטיק גדול של שמן שאליו הוצמדו גלגלים ולידית נקשר חוט שבעזרתו הובילה הדס את המכונית ברחבי הבית והרחוב. הרבתי לקרוא סיפורים ודיקלומים להדס, היא זכרה את הדיקלומים בעל פה ולהנאתי דיקלמה אותם לשכנים. בגיל חמש הדס למדה לקרוא ולכתוב. לא הייתה אימא גאה ממני.

כשהדס הייתה בת שנתיים נולדה אחותה ורד. בתקופה זו פרצה מלחמת שלום הגליל בה לקח חלק מירון ז"ל. הוא שירת כמג"ד בגולני והיה בעין הקרבות. זכור לי שיום אחד הגיעה לחופשה בהפתעה. הייתי בבית ושמעתי רכב עוצר לפני הבית. הייתי חרדה מאוד שקרה אסון ובאו לבשר לי, אך נרגעתי לאחר ששמתי את השכנים ממול מברכים את מרון לקראת בואו. מרון שהה בבית, למורת רוחי, כשעתיים ולאחר מכן נקרא לשוב ללבנון לקראת כיבוש ביירות. תקופת מלחמת לבנון הראשונה הייתה תקופה מאוד מאוד קשה עבורי לגדל שתי תינוקות ולעבוד כמורה, היתה משימה לא פשוטה שלוותה במאמץ פיזי ונפשי כאחד.

בשנת 1983 עברנו להתגורר בבית פרטי ביבנה, שנבנה במסגרת פרויקט צבאי. יבנה בתקופה זו הייתה עיר קטנה ללא רמזורים,ללא כיכרות, ללא תעשיית הייטק וכמובן ללא השכונה הירוקה שהייתה אזור של פרדסים שהיו שייכים למושב בן  זכאי. לאחר שנתיים נוספות נולדה ניצן והצטרפה למשפחה המאושרת. ביבנה גדלו הבנות באווירה חופשית, מוקפות בהרבה חברים, שאיתם נפגשו לאחר שעות הלימודים. הבנות שיחקו הרבה במגרש המשחקים, במשחקי קופסא בבתים או במשחקי חצר. בסופי שבוע נהגנו לצאת כמעט בכל שבת לטיולים בטבע דבר שתרם מאוד לגיבוש המשפחתי. בשנת 1986 נולדה ניצן והצטרפה למשפחה המאושרת.

 באהבה גדולה

החיים נראו יפים עד שביום בהיר אחד, עננה קודרת כיסתה את ביתנו. מירון חלה במחלה קשה והבית נכנס לחרדה. עברנו תקופה קשה, שבה שהיתי כשלושה שבועות לצידו של מירון, בבית החולים סורוקה. בתקופה הזו הורי שהו בביתי וטיפלו בבנות. התקופה הקשה חלפה ושוב חזרנו להיות משפחה מאושרת. טיילנו הרבה ברחבי הארץ, אירחנו חברים, ארחנו משפחה והעתיד נראה ורוד. הבנות למדו בבתי ספר מעיין ורמות ויצמן, ועשו חייל בלימודים. כמובן שלקחו חלק בחוגים, הדס בחוג מחוננים במכון ויצמן, ורד בחוג אמנות וניצן בחוג ריקודי עם.

בשנת 1991 נולדה אלה, והשמחה בבית היתה רבה. הבנות טיפלו בה במסירות והציגו אותה לחבריהם בגאווה רבה. ושוב עננה פקדה את משפחתנו, מירון חלה בשנית, והפעם הבנות היו גדולות והבינו את חומרת המצב. העננה השחורה שכיסתה את ביתנו, שוב התפוגגה וחזרנו להיות משפחה שמחה ומאושרת.

 מאלבום תמונותי

בשנת 1994 מירון קיבל תפקיד כנספח יבשה בוושינגטון הבירה. לאחר חיפוש ממושך מצאנו בית מידות בשכונת פוטומק במרילנד. לכל ילד היה חדר וגולת הכותרת היתה בריכת השחיה. הדס, ניצן ואלה למדו בבית ספר היהודי והצטיינו בלימודים. הלימודים חלקם היו בעברית וחלקם באנגלית. ורד למדה בבית ספר הציבורי, אליו היתה מגיעה כל בוקר באוטובוס הצהוב וחוזרת איתו. בארה"ב התגוררנו שנתיים. אלה היו שנתיים נפלאות של ביחד. הואיל ולא למדו בימי ראשון היינו יוצאים לטיולי סוף שבוע בכל רחבי ארה"ב. זכור לי הטיול האחרון שעשינו, ערך 3 שבועות בו חצינו את ארה"ב לרוחבה, מהצד המזרחי למערבי.

בשנת 1996 חזרנו לארץ עמוסי חוויות. אני חזרתי לעבודה בתיכון גינזבורג ומירון פרש מהצבא והחל לעבוד במשרד הביטחון ברשות החירום הלאומית. הבנות כולן סיימו בית ספר תיכון עם תעודת בגרות. הדס המשיכה ללימודי פוסט דוקטורט ומנהלת את המכון לגנטיקה במכון ויצמן. ורד למדה לתואר ראשון במדעי החברה ועובדת כגננת בגבעתיים. ניצן למדה לתואר ראשון במשאבי אנוש ועובדת כמנהלת בחברת קימברלי קלארק. אלה למדה לתואר הנדסאי בתקשורת אינטראקטיבית ועובדת בחברת ההייטק פלייטיקה. כל בנותי גרות סביבי ביבנה.

עננה שלישית פקדה אותנו והפעם נאלצנו להיפרד בדמעות ממירון, שהיה עמוד התווך של המשפחה. משפחתי המורחבת הינה בבואה של מירון ושלי. בורכתי במשפחה נהדרת ובתשעה נכדים מקסימים.

מירון, עמוד התווך של המשפחה – יהי זיכרו מבורך לעד

הזוית האישית

סבתא גילה קרן: נהניתי מאוד מהחוויה ומהשתתפות בתכנית הקשר הרב דורי. הכי נהניתי להיות עם נכדי היקר עמית ולשתף אותו בסיפור חיי.