מאגר סיפורי מורשת

הסיפור שלי מתחיל לפני לידתי.

רקע משפחתי

ההורים שלי, חיה ודוד פרלמוטר הגיעו מקנדה בשנת 1939 בתור תיירים, באונית משא בהפלגה שנמשכה כחודש. כשהם הגיעו לארץ ישראל, הם עברו מיד לקיבוץ כפר מנחם שרק עלה על הקרקע,  בשנת 1939, ומיד נטמעו בארץ ואי אפשר היה למצוא אותם כי הם היו רשומים בתור תיירים.

הקיבוץ אז, ללא כביש, ומוקף בכפרים ערבים. כשאמא שלי הייתה צריכה לנסוע ללדת שלחו אותה כמה ימים קודם לתל אביב, למשפחה שהייתה לה שם כי הכבישים היו מלאי בוץ ואי אפשר היה להגיע מהר לבית חולים. היא הספיקה להיות זמן קצר עם המשפחה ומיד נסעה לבילינסון. שם נולדתי בשנת 1943.

בצל מלחמות

בהיותי בת חמש פרצה מלחמת השחרור שממנה יש לי שני זיכרונות קשים.  זיכרון ראשון, יום אחד התעוררתי ממנוחת הצהריים בגן הילדים, שהיה בית ילדים עם לינה משותפת. גיליתי  שנשארתי לבד בכל הגן. כשיצאתי לחפש איפה כולם, מישהו קפץ עליי וסחב אותי מהר למקלט שהיה ליד הגן ואז הסתבר שהייתה אזעקה ואף אחד לא שם לב שאני נשארתי לישון במיטתי בגן.  באותו אירוע הייתה הפצצה על תל אספי כי המצרים התבלבלו ולא הפציצו אותנו.

הזיכרון השני, פינוי הילדים מכל הקיבוצים בדרום לכל מיני ישובים במרכז הארץ בזמן מלחמת העצמאות, פינוי זה נקרא: "מבצע תינוק", מטרתו הייתה להגן על הילדים שהיו בישובים הקרובים לחזית. אנחנו היינו במושבה הדר רמתיים ואני זוכרת חיים מאוד נעימים וטובים, היינו שם חצי שנה.

מכיוון שההורים שלי עלו מקנדה והיו היחידים מכל בני משפחתם בארץ, אנחנו קיבלנו הרבה חבילות מהמשפחה בקנדה שכללו מכל טוב. מהחבילות, הכרתי פעם ראשונה את m&m ואת חמאת הבוטנים המלוחה, שנים רבות לפני שהכירו את זה בארץ.

כשהיינו בני מצווה חגגו גם לבנים וגם לבנות גיל 13, וחגגנו ביחד כל כמה ילדים שהיו באותו חודש בני 13.  ההבדל בין יום הולדת רגיל לבר מצווה היה שכל ילד וילדה קיבלו מהקיבוץ שעון יד וכל ילד נטע עץ פרי בשטח המוסד. אני נטעתי עץ רימון.

כל ימי ילדותי וימי נעורי עברו בקיבוץ שכלל כמובן את החינוך בקבוצה שהיינו בה כמו אחים. כשעלינו לכיתה ח',  הכיתה שלנו והכיתה מתחתנו פתחנו את "המוסד החינוכי" בכפר מנחם, שעבר ברבות הימים להיות תיכון "צפית". באותה שנה כשהייתי בכיתה ח' פרצה מלחמת סיני ומכיוון שלא היו מקלטים חפרו לנו תעלות מגן כי היינו בודדים לגמרי בגבעה. לשמחתנו לא היה בקיבוץ שום אירוע משמעותי בזמן המלחמה הזו.

גם השרות שלי בצבא עבר עליי בטוב, בעיקר משום שאז היכרתי את זמרן, סבא של יובל. זמרן ואני נשאנו ובכל המלחמות אחר כך: במלחמת ששת הימים הייתי אמא לילד בן שנתיים. אחרי 7 שנים פרצה מלחמת יום כיפור שהייתה מלחמה מאוד קשה, היו לי אז שני ילדים, וזמרן אביהם לא היה בבית 7 חודשים, לא היה קשר טלפוני וגם המכתבים הגיעו לעתים מאוד רחוקות.

כל חיי ההורים שלי לימדו אותי את אהבת הארץ והצומח בה, וטיילנו הרבה בארץ ולשמחתי הצלחתי להנחיל אהבה זו גם לבני וגם לנכדי.

הזוית האישית

סבתא עירית: המפגש עם יובל בקשר הרב דורי היה מאוד מעניין. ראיתי את ההתעניינות המרובה של יובל וחבריו בהיסטוריה של הסבים שכללה את משחקי הילדות, האוכל שלנו, והחיים השונים לגמרי ממה שהם מכירים היום. יובל: הקשר הרב דורי היה חוויה כיפית, טעימה ומלמדת והכי חשוב, נהניתי להכיר את סיפור החיים של סבתא.