מאגר סיפורי מורשת

כחלק מעבודת השורשים שלי ערכתי ראיון עם סבתי – אליס אביטן, אימו של אבי.

סבתי אליס, מצד אבא, נולדה בשנת 1952, בסקורה שבמרוקו.  סבתא עלתה לארץ ישראל כשהייתה ילדה בת 10. לכן ראיון זה יעסוק בקצרה בסיפור חייה מהיום שנולדה ועד ליום זה.

סבתי נולדה בכפר קטן במרוקו שנקרא סקורה, והייתה הצעירה מבין שבעה אחים, ארבע אחיות ושלושה אחים. אביה נפטר כשהייתה בת חודשיים ואחיה הבכור, שהיה בן 18 כשנולדה, דאג לפרנסת המשפחה.

בשלב מסוים עברה המשפחה לקזבלנקה, שם גדלה סבתי עם משפחתה בדירת שני חדרים. מילדותה בקזבלנקה זוכרת סבתי שהיה להם שכן דתי מבוגר, שהיה לה כדמות אב והוא היה מספר לה סיפורים, שסבתי זוכרת עד היום ומספרת לנכדים שלה, כולל לי. הם היו הולכים לבית כנסת ביחד. היא זכרה שבבית הכנסת היה כמו גן ושם היו לומדים את הא-ב.

בגיל 10 עלתה עם משפחתה לארץ ישראל בשנת 1963. כולם למעט אחיה הבכור, שעלה לארץ בשלב מאוחר יותר משום שאישתו הייתה בהריון ולכן לא יכלו לעלות עם משפחתה.

הם היו אמורים לגור בפתח תקווה אולם אחד מאחיה התעקש לגור בבאר שבע וכך היה.

סבתי זוכרת שהתאקלמה מהר בארץ, מאחר ולמדה את הא-ב כבר במרוקו היה לה קל יותר. ו"קיבלו אותי מאוד יפה בארץ" והיא הייתה תלמידה חרוצה. סבתי למדה בבית הספר היסודי שנקרא חזון עובדיה והייתה ספורטאית מצטיינת. בבית הספר התיכון למדה באביר יעקוב.

בכיתה ט׳, הכירה סבתי את סבי. אחותה הייתה חברה טובה של דודה של סבא והייתה מבקרת אותה הרבה. אמא של סבתא אליס, הייתה שולחת אותה לקרוא לאחותה חזרה הביתה וכך הכירה את סבי. סבתי וסבי נישאו ב-28.10.1971. סבתי הייתה בת 19 כשהתחתנה. מאחר וסבי התגורר באופקים החתונה נערכה שם.

בגיל 20 ילדה את בנה הבכור, יצחק, אבי, אחריו נולדו לה עוד ארבעה ילדים.

עד היום סבתי נוהגת להקפיד על המנהגים מבית אמא, כמו למשל המטבח המרוקאי שהיא מכינה הרבה מאכלים כמו מרק חרירה (בעיקר כשאנחנו חולים),   ספינג׳ים בחנוכה, בוקרקוקש בפורים ומופלטות במימונה. בנוסף את החתונות של ילדיה חגגה עם חינה מסורתית והליכה למקווה עם כל הטקסים הנלווים.

היום לסבתי 12 נכדים ואני ביניהם, ובחגים ובאירועים משפחתיים אנו נוהגים לחגוג כל המשפחה יחדיו.

הזוית האישית

תמר: אני רוצה להודות לסבתא שלי שעזרה לי לעשות את העבודה אני מאחלת לה רק בריאות ואושר.