מאגר סיפורי מורשת

שמי עמיקם מתוקי, התגייסתי לצבא לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. לפני המלחמה, הייתה כוננות שנמשכה מספר שבועות והתקופה הייתה ממש מתוחה. בהיותי חייל, לא ידעתי שיש לחץ  גדול וחשש בקרב האזרחים, וכשחזרתי הביתה לחופשה קצרה גיליתי עד כמה החשש גדול,  חשש שמא המדינה עומדת להיחרב. במלחמה הייתי בסיירת חרוב ונלחמנו בציר שעולה מכיוון לטרון לכיוון ירושלים, דרך מעלה בית חורון. כחודש לאחר המלחמה, פנו אלינו בבקשה לחזור על מסורת של הפלמ"ח שהייתה נהוגה לפני מלחמת השחרור. המסורת כללה מסע במדבר יהודה, לאורך ים המלח, מעין פשחה לעין גדי. יצאנו למסע עם בוקר, בסוף יולי תחילת אוגוסט, החום היה מעל 40 מעלות. הצטיידנו בג'ריקנים רבים של מים, שבדיעבד גם הם לא הספיקו. לא הייתה שום דרך סלולה והלכנו לאורך ים המלח. כשהגענו למקום בו היה הגבול, התברר שזה אזור של מוקשים רבים, והיינו צריכים להחליט האם לעבור בתוך המים או לטפס על ההר. אני אישית בחרתי לטפס וזה היה טיפוס מאד קשה. הגענו לקראת השעה 10.00 לקיבוץ עין גדי ושם הצלחנו כולנו לינוק מים מתוך ברז אחד קטן ו"מסכן". למסע שלנו הצטרפו שני מהנדסים שהתחילו לתכנן, בתוואי בו הלכנו, את הקטע מכביש 90, שעובר שם עד היום.

הקמת מרפאת משגב – כשהגענו לגוש שגב, אני ומשפחתי בשנת 1982,  הגענו היישר לישוב יעד. באותה התקופה התחילו להקים את "מרכז בריאות משגב". באותם הימים היה מקובל בקיבוצים ובישובים הקטנים שישנה אחות וישנו רופא שמגיעים פעמיים בשבוע. את הרעיון להקים מרכז בריאות, שבו יינתנו כל השירותים הרפואיים במקום אחד ולכולם, הגה דר' שמואל רייס. הרעיון אומץ ע"י כל הישובים והתושבים שהיו אז במשגב. מקום המרפאה העתידית נקבע במרכז האזורי במשגב, שם נבנו במקביל בית הספר, המועצה האזורית והמרפאה של קופת חולים כללית. הרעיון לרכז את השירותים במקום אחד נבע מתוך כך שהיו מעט תושבים בכל ישוב. בעזרת הריכוז של כל האמצעים במקום אחד ניתן היה להביא לכך שימצאו רופא ואחיות, שיהיו לאורך כול היום זמינים, וניתן היה להזמין למרפאה יועצים, בשונה מהמצב הקודם בו אנשים היו צריכים לנסוע למקומות מרוחקים לצורך כך. כמו כן, ניתן שירות של תורנות גם לשעות בהן המרפאה הייתה סגורה. הרעיון הזה היווה מודל להרבה מרפאות אזוריות שקמו בהמשך במקומות רבים בארץ. בשנת 1983 הצטרפתי לצוות של המרפאה, שהייתה כבר בעיצומו של תהליך ההקמה.  בתחילה הייתי בהתמחות בבית חולים ולאחר מכן הצטרפתי כרופא פעיל למרפאה. בתקופה בה עבדתי כרופא במרפאה הענקנו  שירות רפואי  ל25 -30 ישובים בגוש שגב ולכ 1,000 מתושבי הגוש. המרפאה התפתחה (יחד עם הגוש). עם השנים החלה נותנת  שירות לכמה אלפי תושבים, ובמקביל נפתחה בהמשך גם קופת חולים מכבי. מרפאת משגב נועדה מלכתחילה להוות מודל למרפאה אזורית להרבה ישובים קטנים ומימוש של מודל רפואת משפחה. לכן גם הרבה מבוגריה, ובכללם אני, המשכנו להתקדם למערכות יותר גדולות בתפקידי ניהול והוראת רפואת משפחה. לכן התפקיד הבא שלי במערכת היה ניהול בתפקידים שונים במערכת הבריאות.

סיפור השם שלי

נולדתי בשנת  1948 (תש"ח) בשנת 1948 נתקבלה ההחלטה באו"ם על הקמת מדינת ישראל, מיד לאחריה פרצה מלחמת השחרור. באותה תקופה מספר רב של הורים קראו לבניהם בשמות שמתחילים בצירוף "עמי" כמו: עמירם, עמיחי וכד' ולי קראו עמיקם.

אבא שלי נולד בעירק וקראו לו סלים שקרצ'י. משמעות השם סלים היא שלום. שם המשפחה היה נקבע באותם ימים על-פי מקצוע/ עיסוק המשפחה. למשפחתי היה בית חרושת לסוכריות- ופירוש המילה שקרצ'י זה סוכריות. אבא שלי למד עם קבוצה בתיכון יהודי בבגדד והיה שם מורה לעברית מארץ ישראל. הוא וחבריו החליטו לעלות ביחד לארץ בשנת 1933 כקבוצה חלוצית, הם נקראו "הקבוצה הבגדדית" ואותו מורה ישראלי החליף לכולם את שמות  המשפחה לשמות ישראלים כך ששקרצ'י הפך למתוקי.

הזוית האישית

עמיקם ואיתמר: היה חיבור טוב בנינו, עבדנו בשיתוף פעולה ועזרה הדדית