מאגר סיפורי מורשת

אנחנו, פנחס ניב, שלו פישר ולקס דניאל, משתתפים השנה בתכנית הקשר הרב דורי במיזם תיעוד יקירי העיר חולון, מתעדים את סיפורו של מאיר צובארי ומעלים את סיפורו של מאגר המורשת של התכנית. וכך סיפר לנו מאיר:

עלייה וקליטה

נולדתי בשנת 1933 בתימן ולאחר מספר חודשים משפחתי עלתה לארץ ועברה לחולון. כשעברנו לחולון עוד לא הייתה חולון. היו שכונות. אבא שלי עמד בראש שבע המשפחות שהקימו את שכונת "מולדת". בשכונה למדתי בבית-ספר של "המזרחי" ובכיתה ח' עברתי ללמוד בבית-הספר שנקר.

הגנה על היישוב היהודי והמדינה

כשהייתי צעיר הייתי ב"הגנה". הארגון שהגן על היישוב היהודי עוד לפני שקמה המדינה. באותה תקופה הבריטים היו בשלטון מנדט בארץ ישראל. הם אסרו לשאת נשק. למשל פעם התאמנו ליד מגדל המים. על מגדל המים שמו צופה, שיזהיר אם יראה שבריטים באים. כנראה שהוא לא שם לב, אנחנו הלכנו לבית הספר ליד המגדל המים ופתאום הגיעו חיילים בריטים רכובים על סוסים. ועכשיו – מה עושים עם הנשק? לקחנו את הנשק, החבאנו מתחת לחולצות והתחלנו לשחק תופסת. בצורה כזאת הצלנו את המצב. זה אחד הזיכרונות שלי. כשהתגייסתי לצה"ל שימשתי כמפקד מחלקת חבלה ובמילואים שימשתי כקצין מבצעים בנפת מקווה ישראל.

קריירה ונתינה

במהלך השנים עסקתי בתפקידים שונים בהוראה. לימדתי בבתי ספר שונים: בחולון בבית ספר "יסודי התורה", בתל-אביב, בביה"ס "תורת משה" ובהמשך בביה"ס "ישורון" בחולון. בבית ספר חנקין, בחולון, הייתי סגן מנהל. ב"חנקין" הפעלתי את "בית התלמיד": הילדים היו באים, מכינים שיעורים, משחקים והצוות ואני עזרנו להם. אחר כך הייתי מנהל בית ספר "מגינים". במגינים הפעלתי את יוח"א – יום חינוך ארוך. זו הייתה אחת היוזמות הראשונות שלי.

בית ספר המגינים היה בית הספר היחיד בחולון שהיה בו יום חינוך ארוך. ילדים היו מגיעים בשעה שמונה בבוקר והיו הולכים הביתה בשעה ארבע. יש כאלה שהלכו רק בשעה שבע בערב. בבית הספר היתה מסעדה. היו חוגים כמו  חקלאות, צביעה, מוזיקה ועוד. מי שרצה היה יושב בספריה, לומד ומכין שיעורים. יום חינוך ארוך היה קיים תשע שנים. הפסקנו את הפעילות בגלל חוסר תקציב. בגלל שלא היה כסף נאלצנו לסגור.

במשרד החינוך הייתי חבר בוועדה לחינוך חברתי וחבר בוועדה להוראת המקרא. הוועדה להוראת המקרא קבעה מה ילמדו בתנ"ך ומה יבחנו בתנ"ך .

הייתי במשך 30 שנה בהוראה. כשהציעו לי לעבור לתחום הביטוח, עברתי. במקביל לעבודה בחברת ביטוח, שימשתי כמרצה במכללה לביטוח ובמכון להכשרת הסוכן. התמקדתי בנושא ביטוח סוציאלי בישראל.

תרומה נוספת לקהילה

היו לי יוזמות שונות. הייתי יושב ראש של בית כנסת. הקמתי גמ"ח חסדים. עזרתי לאנשים בכל מיני שטחים. עד היום אני עוזר לאנשים. לדוגמה, בן אדם שנתקל בבעיות בביטוח לאומי. אז אני מדריך אותו מה לעשות. חלילה, קרוב מת – אני מדריך אותו לאן ללכת, לאן לפנות. ואם הוא נזקק, לעזור לו בכסף.

בגיל 42 קיבלתי את ההוקרה על הפעילות ההתנדבותית שלי. בהתחלה התפלאתי. אמרתי לעצמי: "יקיר העיר?" ואז בעצם הבנתי שהמליצו עלי לאור פעילותי במשך השנים. אמרתי "תודה".

המסר שהייתי רוצה להעביר לבני נוער זה לעזור איש לאחיו. עזרה הדדית זה הדבר החשוב ביותר. חברה לא יכולה להתקיים בלי עזרה הדדית.

הזוית האישית

מאיר: חשוב לעזור איש לרעהו. עזרה הדדית זו הבסיס של החברה.

ניב: הסיפור של מאיר עורר בי רגשות של שמחה ואושר. לשמוע את סיפורו המלא מעשים טובים פשוט משמח ומעורר השראה.

שלו: סיפורו של מאיר מעורר השראה לבני הנוער ומאד מרגש.