מאגר סיפורי מורשת

אנחנו, נועה בן יעקב ואמילי דוידוב, משתתפות השנה בתכנית הקשר הרב דורי במיזם תיעוד יקירי העיר חולון, מתעדות את סיפורה של מאשה טאוסק ומעלות את סיפורה של מאגר המורשת של התכנית. וכך סיפרה לנו מאשה:

מדרש שמות

נולדתי בשנת 1945 בעיר תל-אביב. השם שלי, מאשה, נבחר על ידי אלכסנדר פן שהיה משורר ושכן שלי. השם בא ממקור השם משה (סבא שלי) ואלכסנדר, שעלה מרוסיה, רצה גם כן להזכיר את סבא שלי וגם את רוסיה. בתור ילדה לא אהבתי את השם בגלל שלכולם היה שם עברי, כגון נורית ורחל, אך כיום אני מאוד קשורה עליו ואוהבת אותו. בגלל השם נהגו לחשוב שאני רוסיה, אך זה כלל לא נכון.

לבנות שלי קוראים פנינה ואיילת. פנינה על שם אמי. ואת האמת, איילת – ברגע שהיא יצאה מבית החולים לא היה לה שם. היינו קוראים לה 'קטנה', לאחר כמה שבועות חברים שלנו הציעו לנו את השם איילת ובחרנו בו. אף פעם לא יצא לי לשאול אותן אם הן מרוצות מהשמות.

חולון – הבית שלי

בגיל שנתיים המשפחה שלי עברה מתל אביב לחולון. אני גדלתי בעיר חולון. כל הילדות שלי היא בחולון. האופי שלי זה נתינה. אם הייתי גרה כיום במקום אחר הייתי תורמת במקום אחר. אבל זה לא היה אותו הדבר. כאן אני מכירה אנשים רבים וכאן עברתי דברים רבים..

יותר מכך, הספורט היה מרכז החיים שלי, בגלל הקיוסק של אבא שלי,"קיוסק טוביה", גם הכרתי את כל השחקנים. הכל היה לי מרכזי והכרתי את רוב האנשים בסביבה הקרובה. אם הייתי גרה במקום אחר, אני חושבת שלא הייתי חווה את אותה החוויה. זה היה לוקח אותי למקום אחר בחיים שלי. גם היום אני עדיין בקשר עם השחקנים.

הילדות שלי הייתה מעט שונה: כולם הכירו אותי, אך אני לא בהכרח הכרתי את כולם. עד היום אני ידועה בתור "הבת של טוביה" ולא תמיד כאני, כ"מאשה".

למידה והוראה

בתור ילדה רציתי להיות מורה, ובאיזור בו גרתי היה בית הספר "קוגל". באותה התקופה היה גם את הקיוסק של אבי שהיה ממוקם במרכז האיזור ובסמיכות לבית הספר. לא אהבתי ללמוד בקוגל מכיוון שהמורים היו באים לקנות בחנות של אבא שלי וכל דבר היה נאמר לו. בכיתה י', מבלי קבלת אישור של ההורים שלי, עברתי לסמינר הקיבוצים שם התחלתי בלימודי ההוראה. הכיוון שלי היה ללמד ילדים עם בעיות משמעת וקשיים, כיום זה נקרא כיתות חינוך מיוחד. בהתחלה לימדתי ילדים בבית הספר יפו ד' בעיר יפו. לימדתי ילדים עם בעיות משמעת וקשיים. פרויקט אחר היה "קייטנות הקיץ". הפרויקט שנערך בקיץ הכין את הילדים הצעירים למסגרת הלימודים בכיתה א'. לאחר שלימדתי שם מספר שנים רבות העברתי גם שיעורים פרטיים בקבוצות. עד היום יש לי קשר עם תלמידים שלימדתי. בנוסף, הייתי מדריכת חינוך מיוחד. העבודה בהוראה נתנה לי סיפוק גדול ועד היום סיפוק זה מלווה אותי.

נתינה למען הקהילה

במהלך הפעילות הציבורית שלי אני משתתפת במגוון פרויקטים. למשל, הייתי מזכ"לית במועצת נשים. הפרויקט נועד להעצים נשים ונערות צעירות לקדם שווין נשים. באותה התקופה רצו לממן אישה שתהיה לצד ראש העיר שמטרתה לקדם את מעמד האישה. יושבת הראש הקימה מועצה בה היו רק נשים ובה קודמו רעיונות המועצה. אני נבחרתי להגיע לשם. היינו מעבירות פרויקטים על מעמד האישה. לאחר מכן הקמתי את קפה נשים, אשר היה מקיים פגישות עם בנות והיינו מבלות יחדיו. עד היום יש מועצת נשים בחולון.

החל מ-1999 השתתפתי בפעילות של ותיקי העיר חולון. תחילה לא הייתי ראש העמותה, אך לאחר מכן מינו אותי. בהתחלה הקמנו קבוצה של 6-8 אנשים שבה חקרנו על כל וותיקי העיר שהגיעו לפני שנת 1948 לעיר חולון. הקמנו את העמותה -"ותיקי חולון" וקיימנו בה מפגשים ופעילויות חברתיות עם ותיקי העיר. עם הזמן האנשים שהיו בעמותה נפטרו וכך נסגרה העמותה. לאחר שקיבלתי את התואר ותיקת העיר מהעירייה הוחמאתי מאוד, בעיקר אחרי שגיליתי שאני האישה היחידה שגם קיבלה את האופציה לברך. בנוסף, התנדבתי בארגונים שונים כגון מוזיאון חולון. כיום אני מתנדבת גם  בארגון ש.י.ל (שרות יעוץ לאזרח) ובפרויקט של ויצ"ו – "שעה טובה עם ילד".

נקודה למחשבה

כיום אני עדיין עובדת עם ילדים ומסייעת להם עם לקויות למידה. ואני גם רואה על פי הנכדות שלי, שהדור כיום הוא לא כמו הדור של פעם . צריך לתת לילדים כלים שבאמת יעזרו להם להתמודד בחיים האמיתיים עם אתגרים וקשיים.

הזוית האישית

מאשה: נהניתי מהמפגשים עם התלמידות. חשוב לקדם את הקשר בין הדורות.

נועה: מהמפגשים עם מאשה למדתי המון. היה לי כיף ומעניין לשמוע את סיפורה ולהבין איך עיר יכולה להיות משמעותית כל כך לבן-אדם.

אמילי: הפרויקט עם יקירי העיר מעניין ומרחיב את הראייה המרחבית שלנו למקומות שונים, שלא היינו מגיעים אליהם לבד. זה פרויקט מעניין ומסקרן ושונה מפרויקטים אחרים בבית ספר.

מאשה עם התלמידות נועה ואמילי במפגש בתיכון קוגל חולון