מאגר סיפורי מורשת

אנחנו, אגם סגל וליאם אסרף, משתתפים השנה בתכנית הקשר הרב דורי במיזם תיעוד יקירי העיר חולון, מתעדים את סיפורה של אהובה לכיש ומעלים את סיפורה של מאגר המורשת של התכנית. וכך סיפרה לנו אהובה:

ילדות

נולדתי בשנת 1933 בריגה (לטביה). בשנת 1935 עלינו ארצה לאחר שאבי שוכנע מדברי ז'בוטינסקי שקרא לעלות לארץ ישראל לאחר אירועי ליל הבדולח (1938). חצי שנה אחרי שעלינו ארצה נפטרה אחותי הבכורה בגיל 12 מאפנדיציטיס. מותה של אחותי השפיע מאד על אמי שנכנסה לדיכאון עמוק והחלה לגונן עלי. בילדות לא הרשו לי לשחק הרבה בחוץ. בגיל מבוגר יותר לא הרשו לי לנסוע לטיולים עם בית הספר וללכת לתנועת נוער. הרגשתי "מחנק" בבית.

בגיל 15 הודעתי להוריי שמצאתי עבודה בכפר סבא ואני עוזבת את הבית. התחלתי לעבוד בבית ברל בצופית, שרק החל פעול. מאחר שבית ברל שימש כפנימייה קיבלתי חדר משלי וארוחות והתלמידים במקום היו גם חברים שלי. בתחילה היה לאמי קשה אך היא הסתגלה למצב שאני מחוץ לבית.

הקמת משפחה ותעסוקה

באוקטובר 1950 התגייסתי לצה"ל וצורפתי לגרעין הצופים בקיבוץ חצרים. אחרי השנה הראשונה הועברתי לגרעין של עליית הנוער, חציו יוצאי רומניה וחציו יוצאי מרוקו. הקמנו את היאחזות ג' של הנח"ל, עין רדיאן, שלימים הפכה לקיבוץ פורח בערבה – יטבתה.

עם שחרורי מצה"ל חזרתי הביתה. התקבלתי לעבודה במשרד המשפטים כמזכירת פרקליט מחוז תל אביב. זו הייתה תקופה של העלייה לארץ. בתקופה זו הצטרפתי לשורת המתנדבים בראשותו של העצני ושובצתי ללמד עברית פעם בשבוע בכפר אורה בדרך לירושלים. בשבתות בילינו עם עולים במעברת חולון.

בגיל 14 הכרתי את בעלי. בשכונה גרה משפחה של עולים חדשים מבולגריה ובנה, שהיה גאון, נזקק לעזרה בלימודי השפה העברית ואני עזרתי לו. היה לו חבר טוב בשם יאיר, וכך הכרתי את בן זוגי שלימים הפך לבעלי. בדצמבר 1953 יאיר נשלח ממקום עבודתו לשנת השתלמות בשבדיה, זו היתה התקופה של הסתננות הפאדיון בדרום. ההסתדרות יצאה בקריאה לתושבים להתנדב ולסייע לקיבוצים. לקחתי חופשה ללא תשלום מהעבודה בפרקליטות ונשלחתי לקיבוץ "ארז", שם שהיתי חצי שנה.

בשנת 1956 נישאתי ליאיר וקבענו את מקום המגורים בתל גיבורים בחולון, ליד הורי בעלי. נולדו לנו שלושה ילדים, שבעה נכדים ותשעה נינים. עקב הקשיים של נסיעה בתחבורה הציבורית התפטרתי ממקום עבודתי בתל אביב ועברתי לעבוד בחולון. בחולון התקבלתי לעבודה בעיריית חולון ונשארתי שם 38 שנה.

פעילות התנדבותית

בשנת 1998 פרשתי לגמלאות. באותו זמן פתחו את המועדון החברתי לגמלאי העירייה ומעבידיי המליצו בפני להצטרף אליו. לאחר כשנה וחצי קיימנו בחירות ליו"ר ואני נבחרתי. תפקיד שמילאתי באהבה ובשמחה. מאחר ובאותה תקופה התנדבתי גם באגודה למען החייל הפעלנו את הגמלאים לעזור לחיילים הבודדים ופעלנו למענם באספקת ציוד, מזון ועוד.

גם אגף הרווחה רצה להפעיל את הגמלאים ובתחילת שנת 2000 הם ביקשו מתנדבים על מנת ליצור קשר עם אזרחים ותיקים עריריים. כמובן שאני התנדבתי לפעילות, דבר שהוכיח את נחיצותו בעיקר בזמן הקורונה. כמתנדבים ראינו כיצד האזרחים הוותיקים חיכו לשיחות וזה הנעים את זמנם וגם את זמננו.

ב-2015 בעלי אובחן כחולה פרקינסון, מחלה קשה ומאתגרת. התפטרתי מתפקידי כיו"ר הגמלאים. הייתי לידו בבית ולקחתי אותו למועדון לחולי פרקינסון ששכן במתנ"ס לזרוס בג'סי כהן. לאחר תקופה מנהלת המועדון ,שהייתה חולה, נאלצה להתפטר וביקשו ממני, לאור הניסיון שיש לי, לקבל עלי את ניהול המועדון. בינתיים, המועדון עבר למשכן חדש ב"מרכז לקשיש" בשכונת תל גיבורים. המועדון משרת חולים מחולון, בת ים, אזור וראשון לציון. חולי פרקינסון ממעטים לצאת מהבית ופעילות חברתית מאד חשובה עבורם.

באוקטובר 2017 בעלי נפטר, אך אני ממשיכה לנהל את מועדון חולי הפרקינסון, במקביל את פעילות ההתנדבותית ברווחה.

במשך השנים עוטרתי בהערכה גדולה על פעילותי ההתנדבותית:

2004 – קבלת מגן ראש העיר למתנדבים מצטיינים וגם הוקרה מטעם עמותת הגמלאים על פעילותי ההתנדבותית.

2008 – עוטרתי בתואר יקירת העיר חולון. הרגשתי גאה. אני מאד אוהבת את חולון

2016 – עוטרתי בתואר יקירת ההסתדרות לאור פעילותי בקרב גמלאי ההסתדרות.

2018 – עוטרתי בכנסת במגן שר הרווחה למתנדבים מצטיינים.

המסר לצעירים: הנתינה מעצימה ומספקת את המקבל אך גם את הנותן. תאהבו את הבית שלכם ואת העיר חולון. ההתנדבות נותנת המון כוח ומעצימה את הנותן. הנתינה מלווה אותך כל חייך.

הזוית האישית

אהובה: הנתינה מעצימה ומספקת את המקבל ואת הנותן. נהניתי לקחת חלק בפרויקט עם התלמידים, תמשיכו לתרום.

אגם: אהובה היא אישה חזקה. היא עברה דברים מורכבים בילדותה. בגיל 15 היא עזבה את הבית ומצאה לעצמה עבודה. היא אדם עם לב גדול, המתנדב בהרבה מקומות. ההיכרות איתה לימדה אותי שנתינה נותנת הרגשה טובה ומעצימה.

ליאם: אהובה מאד אמיצה והיא אדם המעורר השראה. לעזור לאנשים זה דבר חשוב. הנתינה תורמת גם למקבל וגם נותנת הרגשה טובה לנותן.