מאגר סיפורי מורשת

שמי שלמה חן, נולדתי בצפון אפריקה, במרוקו, בעיר שנקראת קנטרה. בגיל 6 עליתי ארצה. בשנת 1950 הורידו אותנו מהאונייה בעתלית במחנה עולים. בחודש ינואר, בחורף, בלילה, האוהל עף ונשארנו בלי אוהל. אבא שלי שכר משאית ובאישון לילה העמסנו את הציוד ונסענו לירושלים. אבא, אימא ושישה ילדים. ארבעה נשארו במרסיי ולמדו בפנימיה בישיבה דתית. בסך הכל היינו עשרה ילדים. אבא שלי קנה דירה בירושלים ברחוב ממילא, במקום הכי זול. היה שם גבול עם ירדן. היינו משחקים ברחוב ממילא בצל העמדה הירדנית שהייתה בקצה הרחוב, למרגלות החומה בעיר העתיקה. מדי פעם הירדנים היו יורים עלינו והיינו מתחבאים בתוך הכניסות של הבתים עד שהצבא היה מגיע והיה יורה בחזרה על הירדנים. כל חודש היו בערך שתי תקריות.

זה קרה עד שנת 1967 ומלחמת ששת הימים, אז הצבא שלנו כבש את העיר העתיקה והירדנים ברחו. בשנת 1964 התגייסתי לצבא לחיל הים ושירתי בחיפה על ספינה שנקראת נוגה, שהיא ציידת צוללות. היינו מסיירים לאורך חופי הארץ, בגלל שהיה חשש לכניסת מחבלים לחופי הארץ ואיתורם ומעצרם של המחבלים. פעם אחת הם הצליחו להגיע לחוף, השתלטו על אוטובוס ואיימו להרוג את כל הנוסעים. אז החליטו לנסוע עד אזור אשקלון כשהצבא רודף אחריהם והשתלטו עליהם. זה הסיפור שנודע בשם "קו 300". היו הרוגים רבים.

משחקי ילדות

בילדותנו לא היו פלאפונים או משחקים, אז היינו ממציאים לבד משחקים כמו 'כדור הקפה'. היינו לוקחים מקל, מחדדים את הקצוות שלו ונותנים לו מכה בקצה והוא היה עף. כאשר הוא היה עף היינו צריכים לרוץ במעגל ולהשיג את המעוף של המקל. כשהמקל היה נופל, היינו עומדים. גם היינו משחקים בכדורגל. איך היינו משחקים? היינו לוקחים סמרטוטים, מגלגלים אותם קושרים עם חוט – וזה היה הכדור.

מאוד נהניתי לשחק עם הילדים במשחקים מפעם במסגרת התכנית. הילדים נהנו גם הם. שיחקתי בדלגיות, בשלושה מקלות, ניסיתי "הולה הופ" וכשלא הצלחתי, הראיתי לכולם איך אפשר לשחק בחישוק כבומרנג. חלק מהילדים למדו ממני והצליחו. הראיתי לילדים איך שיחקנו ב"אלמבוליק"- שזה משחק במקל מחודד ששמים על האדמה, נותנים לו מכה שמעיפה אותו למעלה עם המקל השני, ובעוד מכה מעיפים אותו רחוק. הראיתי גם קסם של קשר ופתיחה שלו בחבל. קפצתי גם בדלגית – יותר מכל הילדים, וזה שימח אותי מאוד שבגילי המופלג אני עדיין קופץ ומשחק כך. למדתי גם על משחקי ילדות חדשים.

שלמה חוזר לילדות ומשתעשע עם התלמידים במשחקי ילדות

שבוע השפה העברית

אני רוצה להתייחס לספר של האגדה: שלגיה ושבעת הגמדים. סבא וסבתא קנו לנו ספר אחד שהיה מאוד נפוץ, כי לא היה תקציב לקנות ספרים והביאו אלינו ספר אחד בשם "שלגיה ושבעת הגמדים". מאוד אהבנו את הסיפור וכשהיינו ילדים חשבנו שהסיפור אמיתי.

חנוכה בילדותי

בחנוכה היינו לוקחים כוסות קטנות מלאות בשמן זית, שמים "פתילה" ומדליקים חנוכיה לפי מספר הנרות שצריך להדליק בכל יום. חגגנו כל המשפחה: סבתא, סבא והנכדים. היינו שמים את החנוכיה בחלון כדי שיראו שאנו יהודים. סבתא הייתה מכינה סופגניות מטוגנות בשמן. כל אחד היה אוכל סופגנייה. היינו הרבה אנשים.

יש לי חלום

היה לי חלום שאני אתחתן ויהיו לי ילדים ונכדים. חלום זה התגשם במלואו. היה לי חלום שהם יתחתנו – כל ארבעת הילדים שנולדו לי התחתנו ויש לי 11 נכדים. נכדי הגדול שביניהם בגיל 26-25 והוא סרן בצה"ל, הצעיר ביותר הוא בגיל שנתיים והוא מאוד מתוק. אכן כל חלומותיי התגשמו, ואני מצפה היום שהם יהיו בריאים, שיהיו להם חלומות משלהם ושהם יגשימו אותם.

הזוית האישית

שלמה: כל חלומותיי התגשמו, ואני מצפה שהילדים והנכדים יהיו בריאים ושיגשימו החלומות שלהם.