מאגר סיפורי מורשת

שמי דן, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבתי (אימא של אימא), מרים ענבי.

סבתי נקראה מרים על שם סבתה מצד אמה. בביתה היו מוסיפים לכל השמות סיומת 'לה וסבתי לא אהבה את זה, והכריחה את כולם לקרוא לה מרים ללא תוספות. כשפגשה את אחותו של סבי לראשונה, לפני שהתחתנו, היא התחילה לקרוא לה מירי, ולזה סבתא כן הסכימה. ומאז קוראים לה או מירי או מרים. שם הנעורים של סבתא: שוורצמן שחורי. סבתא מרים נולדה בתאריך 20.02.1943 בתל אביב, בבית חולים אסותא.

הורים

לאביה של סבתי קראו מנשה (השם השני שלי הוא על שמו) ולאימא של סבתי קראו בלהה. אביה עלה לארץ מפולין בגיל 17 לבד כחלוץ. הוא בתחילה גר בקיבוץ משמר החורש ואחר כך בתל אביב ועבד בבנייה (הוא היה טייח). אחרי כמה שנים הוא חזר לביקור בפולין כדי לנסות לשכנע את משפחתו לעלות לארץ ולא הצליח. כשחזר לארץ הוא התבקש להעביר דרישת שלום ממשפחה בפולין לקרוביהם בארץ ושם אצל הקרובים הוא הכיר את אמה של סבתי, בלהה, שעלתה לארץ לפני המלחמה עם אביה לאחר שאמה נפטרה.

ילדות

סבתי גדלה באיזור התחנה המרכזית בתל אביב. כשהייתה בת 3.5, קצת לפני שאחותה גיטה נולדה, הם עברו לרחוב שמריהו לוין במרכז תל אביב, ליד תיאטרון הבימה והיכל התרבות. כשהייתה ילדה אהבה לשחק במחבואים, גולות, קלאס ותופסת. היא למדה מכיתה א' עד ח' בבית ספר הכרמל ליד ביתה, היום קוראים לו בית ספר גבריאלי. בתיכון למדה בתיכון עירוני א' שנחשב בית ספר מאוד טוב והתקבלו אליו רק ילדים עם ציונים טובים. היא למדה במגמה ריאלית (מתמטיקה, פיזיקה וכימיה), למרות שהתלבטה גם אם ללכת למגמה הומנית כי מאוד אהבה ספרות. בכיתה שלה היו רק שבע בנות מתוך 35 ילדים. החל מכיתה ד' סבתי היתה בצופים בגדודים שהיו מופרדים בנים ובנות. בכיתה ט' הם הפכו להיות שכבה ביחד. בחופשים הם היו יוצאים למחנות עבודה והיו עוזרים לקיבוצים בעבודות המשק. למעשה הם היו חיים במשך שבועיים כקיבוצניקים.

מקצוע ועיסוק

סבתי למדה באוניברסיטה תואר ראשון בכלכלה וספרות אנלית ותואר שני במנהל עסקים. בעיסוקה היתה כלכלנית ואחראית על תקציבים. בהתחלה בבנק הפועלים, אחר כך במרכז להכשרה טכנולוגית (מה"ט), מאוחר יותר במרפאות חוץ של בית חולים ותפקידה האחרון היה בטלויזיה החינוכית, שם היא עבדה גם עם סבתי השנייה (אימא של אבי). בטלויזיה החינוכית סבתי הייתה בהנהלה הראשית של הטלויזיה, שהייתה בזמנו חלק מהערוץ הראשון שממומן בעיקר על ידי תקציב ממשלתי (השידור הציבורי). אז רק התחילו שידורי הערוץ השני. הטלויזיה החינוכית קיבלה זמן שידור גם בערוץ השני, המסחרי, והייתה צריכה לפתח תכניות לא רק לימודיות אלא גם כאלה שיהיה להן הרבה קהל ומפרסמים יהיו מעונינים לפרסם שם. סבתי הובילה חשיבה חדשה מסחרית זו בטלויזיה.

חיי נישואין

סבתי למדה שנה ראשונה באוניברסיטה בלימודי כימיה ואז הבינה שזה לא בשבילה. היא למדה בירושלים וגרה בדירה עם עוד שלוש בנות ובסופי שבוע בילתה בתל אביב. באחד מסופי השבוע, באוטובוס לתל אביב, התיישב לידה סבי מיכה שהיה מתרגל שלה בכימיה באוניברסיטה (סבא למד כימיה לתואר ראשון ושני). הם פטפטו והוא הזמין אותה לצאת איתו. הם התאהבו והתחתנו. הם נסעו לטייל כמה חודשים בארצות הברית וכשהם חזרו נולדה אימא שלי. חמש שנים אחר כך נולדה דודתי רוני. סבי נפטר בפתאומיות בגיל 52 כשסבתי היתה בת 50 והיא סיפרה שזה היה הדבר הכי קשה וטראומטי בחיים שלה.

יציאה לגמלאות

סבתי יצאה לגמלאות בגיל יחסית מוקדם, בסביבות גיל 60. בהתחלה היא לימדה בהתנדבות ילדים שלא היה להם כסף לממן מורה פרטי למתמטיקה. בנוסף היא חזרה ללמוד לנגן בפסנתר, כי כשהייתה ילדה ניגנה הרבה והפסיקה בגיל 17 כשהחליטה לא לנגן באופן מקצועי. לאורך כל השנים היא מאוד פעילה חברתית, יוצאת למופעים וקונצרטים ומתעמלת. היא גם מאוד אוהבת לרקוד ולבלות. בשנים האחרונות משחקת הרבה ברידג' עם חברות. היא חיה עם בן זוגה אלי. בסך הכל היא מאוד נהנית מהחיים.

הזוית האישית

דן הנכד המתעד: חווייתנו מתכנית הקשר הרב דורי היא מאוד טובה, למדתי הרבה על סבתי ואני מרגיש שאני מכיר אותה יותר טוב עכשיו. אני מאחל לה כל טוב ושתמשיך לעשות מה שהיא אוהבת.