מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי מרק כהן נולד ב1963 בשיקגו שבארה"ב.

הוא לא גדל בבית דתי, אבל בני משפחתו היו מאוד ציוניים, והביעו תמיכה רבה לישראל בכל דרך שיכלו. הם שלחו את סבא שלי לבתי הספר יהודיים פרטיים הכי טובים באזור, וכמו כן תמכו בפעילויות רבות של יהודים. כמו מחנות קיץ, תנועות נוער, אירועים בבית הכנסת וכו'. סבא שלי מספר שהחיבור שהוא מרגיש ליהדות ולישראל התחיל מהחשיפה הזו.

סבא שלי סבל בילדותו מהפרעות קשב וריכוז, אבל בזמן שהיה תלמיד בבית הספר, לא הייתה מודעות כמו היום. למרות שלמד בבתי ספר הכי טובים, המורים לא ראו את הפוטנציאל שלו. כשכולם היו מקבלים 97+ במבחנים, היו צוחקים על סבא שלי שקיבל 53. זה עיצבן אותו, והוא הרגיש פחות מוצלח משאר התלמידים בכיתה. אבל זה גרם לו לדחוף את עצמו חזק יותר. הוא היה נחוש להוכיח לכולם שיצליח והתחיל לשפר את ציוניו.

המקצועות האהובים עליו היו מתמטיקה וגמרא והוא היה טוב מאוד בהם, הוא היה גם מאוד אתלטי, והשתתף בכל ענף ספורט שיכול היה לקחת בו חלק. זה שיפר את הביטחון שלו. הוא אמר לילדים שצחקו עליו "אולי אני לא מקבל ציונים גבוהים בכל מקצוע כמוכם, אבל אני אלוף בספורט". אחרי שעות בית הספר הוא היה מעביר חוגים של טניס, בייסבול, פוטבול, גיטרה, פסנתר והרוויח על כך כסף. בארה"ב יום ראשון היה יום חופש מהעבודה ומבית הספר, וזה כמו שבת, אבל מותר להדליק אורות, לנסוע ברכב, וזה היה יום הכיף של השבוע. לפעמים סבא רבא שלי, היה לוקח את סבא שלי באמצע שעות בית ספר בחורף, לגלוש עם מזחלת על השלג והיה אומר לו: "אתה רואה את ההר הענק הזה, אנחנו הולכים לאחד יותר גדול".

באוניברסיטה סבא שלי קיבל את ההזדמנות ללמוד שנה אחת בישראל, והוא החליט לבוא ללמוד בארץ. במהלך השנה הזו הוא הכיר את סבתא שלי, חוה שגם היא הגיעה לישראל לתוכנית של שנה מעיר מגוריה-ניו יורק. בסיום שנת הלימודים הם חזרו לארה"ב, והמשיכו את הקשר עד שהחליטו להתחתן. סבא אמר שבלב שניהם חלמו לחזור לישראל. הם חיו בשיקגו ונולדו להם שם ארבעה ילדים, אימי- חיה, ואחיה: דניאל, אליאנה ואהרון.

לסבא היה עסק של חנויות בגדים, והוא מכר מכנסיים וחולצות במחירים זולים. כשעלה לארץ עם אשתו וילדיו הוא מכר את העסק. סבתא הייתה אז סוכנת נסיעות. היו להם ארבעה ילדים שעשו עלייה, ולאחר מכן בארץ נולדו להם עוד ארבעה ילדים. סבא מספר שההחלטה לעלות לישראל הייתה לא קלה, הוא היה מאוד קרוב למשפחתו, אבל ידע שעבור הילדים שלו, העלייה לישראל הכי טובה. היום הוא חי בישראל יותר שנים מאשר בארה"ב, אבל עדיין יש לו מבטא כאילו עשה עליה אתמול.

הזווית האישית

אושרי: אני גר במעלות שבצפון וסבא שלי גר במעלה מכמש שליד ירושלים, והיינו צריכים לעשות זום מספר פעמים. לימדתי את סבא איך להיכנס לזום, והיה ממש כיף להכין איתו את המשימה, אנחנו מאוד מחוברים למרות המרחק, וההכנה של העבודה חזקה את הקשר שלנו יותר.