מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1947 בעיר סוצ'בה שבחבל ארץ בוקובינה בצפון רומניה.

הורי מלי (לבית קרנר) ושלמה לדרמן איבדו משפחות בשואה, הם התחתנו והקימו משפחה חדשה. אבי נותר עם בת ושמה יהודית (ג'ודי).

ג’ודי אחותי, עלתה לארץ בשנת 1947 עם עליית הנוער. הבריטים לא אפשרו להם להיכנס לארץ וגרשו אותם לקפריסין. לאחר מספר חודשים היא הגיעה לארץ וגרה בתל אביב מספר שנים, פה הכירה את בעלה ונסעה איתו לארה"ב ללוס אנג'לס. ג’ודי היא כתבת עיתונות בנושאי קולנוע בהוליווד. לה שתי בנות ונכדה ואנו שומרות על קשר.

בגיל 3 בשנת 1951 עלינו לארץ. הגענו באנייה לנמל חיפה, ומשם לשער העליה מקום מעבר לעולים חדשים. לאחר מספר שבועות העבירו אותנו למעברה ליד חיפה. תחילה גרנו באוהל ולאחר מכן עברנו לצריף שהיה עשוי מבד ועדיין לא היה לו גג. בלילה החל לרדת גשם ואבי גילה תושיה ועשה לנו גג זמני מקרטון. למחרת השלימו את בניית הגג! סוף סוף אנחנו בבית…

זו הייתה תקופת הצנע , קיבלו מצרכים בהקצבה לפי גודל המשפחה. לא היה מטבח, הברזים היו במקום ציבורי ובישלו על פתיליות אותן הדליקו בנפט. את החדר בצריף האירו בעששית נפט. הילדים בילו את רוב זמנם בחוץ במשחקים מגוונים.

בשנת 1955 עברנו לגור בשיכונים הראשונים שניבנו. חיברו אותנו לרשת החשמל וכל השכונה הוארה באור גדול. לא היה טלפון ולא טלוויזיה. לא קבענו פגישות עם חברים פשוט הגענו בהפתעה. כאשר קנינו רדיו לראשונה הייתה שמחה גדולה. אהבנו להאזין לחדשות ולשירים ישראליים. אנשים שאיבדו בני משפחה פנו למדור לחיפוש קרובים.

מוזיקה בחיי

בגיל 10 התחלתי ללמוד לנגן על אקורדיון. אהבתי מאוד לנגן והתאמנתי כל יום. ניגנתי שירים ויצירות קלאסיות. כשהייתי סטודנטית ניגנתי בחוגים של ריקודי עם. בשלב מאוחר יותר בחיי למדתי לנגן על פסנתר. מוזיקה היא אחת האהבות הגדולות שלי.

לימודים ועבודה

כאשר סיימתי בי"ס יסודי  לאחר כיתה ח’, עברתי לבי"ס תיכון הנקרא: "בית חינוך תיכון". שם למדתי עד שנת 1965. משם לסמינר למורים ולאחר שנים השלמתי תואר ראשון ושני. הייתי מורה לאנגלית, מחנכת כיתה ועוד תפקידים חינוכיים במשך 31 שנים.

הווי שנות ה- 50

באותה תקופה היו מקצועות שונים שלא קיימים היום.

החלבן: החלבן מכר חלב מדלת לדלת ומילא לכל אחד חלב בכלי שהביא מהבית. לאחר מכן היו בקבוקי חלב ריקים שהשאירו ליד הדלת ולידם תשלום והחלבן היה מחליף אותם בבקבוקים מלאים.

מוכר הנפט: הנפט היה חומר דלק חשוב מאד בתקופה הזאת. השתמשו בו לבישול על פתיליות לתאורה ולחימום. מוכר הנפט היה עובר עם עגלה וסוס וצלצל בפעמון, אנשים ירדו עם מיכל שמילאו בו  נפט.

מוכר הקרח: כדי לקרר את האוכל השתמשו בארגז קרח בחלקו העליון שמו קרח ובתחתון את האוכל. מוכר הקרח היה מצלצל ואנשים קנו גושי קרח לפי צרכיהם.

מוכר הגרעינים: אצלו היו גרעינים ובוטנים עטופים בנייר עיתון,כל שקית בגרוש.

משחקים של פעם

הילדים שיחקו רוב הזמן בחוץ במשחקים חברתיים.

חמש אבנים הוא משחק שבו היו מוצאים 5 אבנים מתאימות. במשחק זה המטרה הייתה לזרוק אבן אחת  ובזמן שהיא באוויר צריך להרים מספר אבנים. בסוף המשחק מי שהחזיק במספר האבנים הגבוה ביותר היה המנצח.

קפיצה בחבל – במשחק זה שני ילדים היו מסובבים את החבל והיתר היו קופצים מעליו.

תופסת הוא משחק שבו אחד המשתתפים הוא ה"תופס" התפקיד שלו הוא לתפוס את המשתתפים האחרים בעזרת ידו. מי שנתפס הופך לתופס.

משחקי קלאס וגולות [בלורות] שיחקנו כמו שילדים משחקים בימינו.

חמש אבנים

גולות

ההיכרות עם בעלי

לאחר סיום בית הספר התיכון עבדתי בקיץ בדואר הנדסה [כיום חברת בזק] – מקום עבודתו של אבי ז"ל. שם עבד סטודנט צעיר בשם זאב. הפכנו לחברים ולימים התחתנו. השנה נחגוג יובל 50 לנישואינו, אנו הורים לשלושה ילדים ולנו שני נכדים. בשנת 1984 נסענו לשנתיים שבתון בסן דייגו, קליפורניה, ארה"ב מטעם רפא"ל מקום עבודתו של בעלי, שם ילדינו רכשו אנגלית מצוינת.

אני ובעלי

ביום חתונתנו  

כיום אני פנסיונרית ואחד מתחביבי הוא ציור ורקמה. התמונה  שבהמשך [הפירות] היא שחזור של תמונה שהייתה תלוייה בבית הורי.

אני וציורי 

טיול לרומניה

בשנת 2007 בטיול שורשים עם זאב לרומניה מצאנו את הבית בו נולדתי בעיר  סוצ'בה, וזו הייתה סגירת מעגל.

טיול לרומניה

הזוית האישית

בלה: הנאה עם הבנה על החשיבות של התיעוד של הסיפור המשפחתי בכלל הסיפור היהודי לאומי.