מאגר סיפורי מורשת

שמי סתיו אהרון, סטודנטית, בחרתי לראיין ולתעד את סיפורי של רחמים אהרון מכפר זיתים במסגרת תכנית "הקשר הרב דורי".

הסיפור נכתב במסגרת פרויקט חונכות פר"ח בגליל תחתון. הפרויקט בשיתוף פר"ח, מפעל הפיס, מרכז צעירים ואגף החינוך של מועצה אזורית גליל תחתון.

רחמים מספר את סיפור חייו

שמי רחמים אהרון, נולדתי בתאריך 12.09.1957 בישראל. הוריי – יחיא זכריא (אבא) וסעדה (אימא) גידלו אותי ואת חמשת אחיי במושב כפר זיתים. כפר זיתים הוא יישוב בבקעת ארבל שבגליל התחתון ליד העיר טבריה.

אני זוכר את הילדות במושב כילדות עשירה. ביישוב כפר זיתים, להוריי היה משק חקלאי. כשהייתי ילד, אני זוכר שהיו כ-100 משפחות. אני זוכר שהיו לנו ביישוב חוגים רבים, פעילויות רבות וגן ילדים גדול. ביישוב היה לנו בית ספר ובית הספר היה מאוכלס מאוד. היו בו תלמידים רבים.

אני זוכר את עצמי כילד ביישן ומופנם. הייתי ילד ששומע בקול הוריו ומכבד אותם מאוד.

כשהייתי ילד, אבא שלי – יחיא זכריה ז"ל, היה בתפקיד של רב היישוב בכפר זיתים, הוא היה גם שוחט, מוהל ומקדש. אני זוכר שאבי היה עסוק מאוד עם הציבור בעקבות תפקידיו הרבים כך שלא היה לו הרבה פנאי עבורי ועבור אחיי. אימא שלי, סעדה ז"ל, הייתה הדומיננטית בחינוך וגידול הילדים. רוב הזמן בבית הייתי עם אימא שלי. אני זוכר את המאכלים שלה, היא אהבה לבשל מאוד. היא הייתה מבשלת עבורנו מאכלים מיוחדים, שעד היום אני זוכר את הטעם שלהם כמו עכוב, סחוג וחובזה. אני זוכר שאהבתי מאוד שהיא הייתה מכינה לי כבד עם עשבים ורוטב מיוחד. בבית שלנו, כנער, היינו מגדלים את כל סוגי הירקות. היה לנו גם רפת עם פרות, דיר כבשים, עיזים, עופות ולול תרנגולות. לא היינו קונים ירקות, עופות וביצים כיוון שהיינו מגדלים בבית. אמא שלי בדרך כלל הייתה מגדלת את הירקות ואבא שלי, בנוסף לעבודותיו היה עובד במשק.

רחמים מכין מאכל ילדותו – סחוג

הסחוג של רחמים

כשהייתי בכיתה ט', אבא שלי נפטר. עברנו תקופה לא קלה. הוא נפטר בפתאומיות. היה לנו תקופת משבר במשק בבית, אימא שלי הייתה במצב לא טוב. אחותי הגדולה למדה בתל אביב והפסיקה באמצע כדי לבוא לעזור לאימא במשק, אחי היה לומד בישיבה גבוהה בירושלים ועזב כדי לבוא לעזור. היינו חמישה אחים בבית. אחי הגדול תחזק את המשק – הכבשים, העיזים, הפרות והכל. אחרי הצבא, התחלתי לעבוד במשק, כיוון שייעדו את המשק בשבילי, ובלית ברירה החזקתי את המשק, אחי הגדול התחתן והפסיק לעבוד במשק, הוא היה עוזר לי לפעמים. במשק תפקדתי והחזקתי אותו בעזרתו והנחייתו של אחי הגדול.

אני ורונית

הכרתי את אשתי רונית בשנת 1985, רונית ילידת ישראל, הייתה גרה בטבריה. איך הכרתי את רונית? ראיתי ברחוב שתי בנות ועצרתי להם לחצות את הכביש. כמעט ופגעתי בהן וכך הכרתי את רונית – ניהלנו שיחה והתאהבנו. הזמנתי את רונית לאחר מספר ימים למסעדה, וככה המשכנו להיות חברים. התחתנתי עם רונית אחרי שנה – גרנו במשק של הוריי בכפר זיתים, נולדו לנו ארבעה ילדים: רועי, נטלי, שקד ושילת. כשהתחתנו הייתי מרכז משק ביישוב, ורכז ביטחון במקביל, וגם עובד עצמאי בכלים חקלאיים וגם היו לי פרות וגידולים חקלאיים, ירקות.

לאחר ששני ילדיי נולדו, אני ואשתי פתחתנו ביישוב כפר זיתים מכולת. אשתי בעבר עבדה במכולת של אביה, לכן העבודה במכולת עבורה הייתה קלה. המכולת נסגרה אחרי כשבע שנים, במקביל אימא שלי חלתה. אני זוכר שטיפלתי בה. הייתי איתה שבתות, חגים ולרוב גם באמצע שבוע. לאחר טיפול מסור של שלוש שנים, אמא נפטרה, ז"ל.

לאחר שסגרנו את המכולת עבדתי במשקר, קניין בבית מלון ולבסוף ועד היום בחברת "מי גת" בגליל התחתון. עבדתי מאוד קשה בחיים שלי, כדי שיהיה לי מקור פרנסה לי ולילדיי.

סיפורו של חפץ

החפץ שבחרתי לספר עליו הוא תמונה שלי בצעירותי עם הסוס שלי שהייתי קשור אליו מאוד והוא זיכרון ילדות שלי מהוריי, כיוון שקיבלתי את הסוס מהם במתנה.

כשהייתי נער בן 13, קיבלתי סייח בן חודשיים במתנה מהוריי. לסוס קראתי סער. גידלתי ואילפתי אותו לבדי עד שהגיע הסוס לגיל שלוש. הסוס היה כבן בית אצלנו, הוא היה משוחרר בחופשיות בחצר, אכל פירות וירקות מהגידולים שלנו, הוא היה אוכל ממש מהידיים שלי.

לימים, השתתפתי עם הסוס במסעות ומרוצים. אני זוכר שהיה מרוץ סוסים בגליל התחתון, זכינו במקום השני.

בעת גיוסי לצה"ל, הסוס היה במשבר מכיוון שלא ראה אותי זמן רב. שירתי ביחידה קרבית ולכן הייתי חוזר לעיתים רחוקות הביתה. בבית הוריי, לא היה מי שיטפל בסוס, ולכן הוריי מכרו אותו. אני זוכר, איך בכל סוף שבוע כשהייתי מגיע הביתה הייתי מוצא את הסוס , סער, בגינה שלי, בורח אליי מבעליו החדשים. הסוס היה נשאר אצלי עד שנגמר סוף השבוע, וחוזר לבעליו. לאורך כמה חודשים הסוס היה בורח אליי, עד שהפסיק להגיע, ולא חזר יותר.

הזוית האישית

החונכת סתיו: הייתה לי הזכות לשמוע את סיפור חייו של חמי היקר התהליך היה מיוחד ומרגש עבורי.

רחמים אהרן: נהניתי לספר את סיפור חיי להיזכר בתקופות יפות על חיי ומשפחתי, תודה על היוזמה המבורכת של תוכנית הקשר הרב דורי.

הסיפור נכתב במסגרת פרויקט חונכות פר"ח בגליל תחתון. הפרויקט בשיתוף פר"ח, מפעל הפיס, מרכז צעירים ואגף החינוך של מועצה אזורית גליל תחתון.